ענת היקרה,
אני מנסה לכתוב כך שהדברים לא ישמעו כמתקפה או עלבון, כי לא זאת הכוונה.
אולי אם עדיין מתרגשים ולוקחים ללב, זה אומר שעוד יש בנו חיות כלשהי
איזה זיק שעדיין בועט בנו בפנים, ואומר, הבטיחו לי משהו, סליחה אני לא רק פתחתי ציפיות, שלמתי כאן עבור הזכות הזאת, גם אם זה לא מיטב כספי, לאיש אין את הזכות הזאת להוליך אותי שולל.
לצורך העניין, זה לא משנה אם מכרו לך חדר שינה מעץ מלא תולעים באלפי שקלים, דירה שכבר שייכת למשהו אחר, אדמת ביצה במחוז נידח או שביל עיזים בהרי החושך, אין כל סיבה שנסכים לכך שירמו אותנו, ואם נצביע ברגליים (כן, כן, אני יודעת שלא נעשה זאת, עבדתי לפני מספר שנים בחברה שבה האיום הנפוץ ביותר של הלקוחות היה אני לעולם לא אקנה אצלכם יותר, וממש באותה הנשימה, בקול מתחטא, תגידי, ראיתי את המוצר החדש, באיזה צבעים הוא מגיע, ורק שתדעי לך שאני עורכדינית ושאמא שלי עובדת במעריב)אולי האוולת הזאת תפסק
בכלל ענת, מדי פעם בריא להתרגש, זה משאיר אותנו צעירים ותוססים
איך אמרה הדודה? העיקר הבריאות!
שיהיה לך לילה טוב
:)
