ספרו של יורם קניוק , תש"ח, שוכן לו לבטח על המדף בספרייתי מזה זמן מה. אני שלהוטה לקחת ספר ולסיימו, לא נגעתי בספר הזה. נכון הוא קיבל פרס ביאליק, אז מה .
יש לי קושי עם כתיבתו של קניוק , משהו קשה , כתיבה גברית , אני קוראת לזה. אני אוהבת לקרוא כתיבה שיש בה זרימה , רכות. אולי לכן אני אוהבת את עגנון, עמוס עוז, ועוד, אבל קניוק? בימי הפסח צנחו עלי כמה רגעים שקטים בתוך המולת האירוח, והתחלתי לקרוא את ספרו " תש"ח" ומיד נשביתי. הספר כתוב בידי איש בא בימים , מתוך עיני נער בן 19, אשר משתתף במלחמת העצמאות שלנו.
הספר בנוי מאפיזודות , המתארות כמעט בזרם התודעה את המאורעות הלא הגיוניים של המלחמה, ובעיניים כאילו המלחמה נראית אחרת מזו שגדלנו עליה , האתוס של מלחמת השחרור מצטייר כאן בספר כאילו בפוקס ניצחנו במלחמה.
שאלות מוסריות לא מעטות עולות בספר: באחת האפיזודות מתאר קניוק שמיטב הגיבורים עומדים ומהווים חומה המגנה עליהם דגי הרקק, והוא כותב. עמ'19: " היום אני יודע שמהפעולה הזו הולדה אגדת " אחרי"...... האם זה כדאי?.....האם מישהו חכם ונבון ומבוגר ממני צריך היה לעמוד מעלי .... רק כדי שאני שהייתי המותק של אמא , איוותר בחיים?
קניוק מספר על אירועים קשים שחווה ביניהם ירה בילד מתוך רצון דווקא להצילו, הוא מספר איך חבוש בגבס הוא הולך להוריו של חבר שנהרג על ידו והוא ניצל והאם מגיבה ואומרת: "חבל שזה לא להיפך"
קניוק דן בנושא המעסיק סופרים רבים: הזיכרון והפכפכותו., לעיתים הוא תוהה אם אירוע כלשהו אכן התקיים ולעיתים הוא מביא סימוכין , שאכן האירוע התקיים.
הספר קולח , לא קל לקריאה ומעלה שאלות באשר לאתוס של מלחמת העצמאות, אבל נדמה לי שבגרנו ונוכל לעמוד מול השאלות , שיורם קניוק מעלה.
.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
