אנסה בצניעות ,בענווה רבה ובלשוני הדלה להסביר שוב את דבריי הראשונים המעוגנים כמובן בדברי חז"ל
( תוספות יום טוב ומדרש איכה- רש"י) :
כפי שידוע בחמישה עשר באב פסקו בו " מתי מדבר". שש מאות אלף יוצאי מצרים מגיל עשרים שנה ומעלה נידונו לכליה ( על פי הגזירה) במדבר במרוצת ארבעים שנות נדודיהם. מדי תשעה באב - יום חטא המרגלים- נספו חמישה עשר אלף מישראל. בשנת הארבעים ליציאה ממצרים, כשעמדו כבר על סף ארץ ישראל המובטחת, ציפו בתשעה באב חמישה עשר אלף האחרונים לגזר הדין. אולם הקב"ה כמחווה על הסבל והתלאות שהיו מנת חלקם במדבר וכשהוא מתחשב בעובדה, שעמדו על סף הכניסה ארצה - חס על חייהם והחליט להותירם בחיים. המחשבה הראשונה שחלפה במוחם הייתה : "עשינו טעות בחישוב הימים והחודשים וכנראה שעדיין לא הגיע ט' באב". אולם הרהורים אלה והמתח והחשש העצום שנלווה אליהם- נמוגו כליל בט"ו באב, יום שבו מתגלה הלבנה בשיא שלמותה. רק אז נוכחו לדעת, שאכן בחודש אב הם נמצאים וכי תשעה באב חלף בלא להותיר חללים אחריו. מאותו יום מציינים את ט"ו באב כיום של שמחה, יום של מחילה ,על שאבותינו קיבלו בו את חייהם "במתנה" ועל כי גם נמחל סופית חטא המרגלים. זוהי כוונת מאמר חז"ל : "לא היו ימים טובים לישראל כ- ט"ו באב ויום הכיפורים- כי אין שמחה כמחילת עוונות וככפרת חטא.
כלומר הויתור -לחוס לחמול ולרחם- של ה'( ה'=מידת הרחמים, אלוקים= מידת הדין) ,במקרה זה , בא ממקום של עוצמה ולא ממקום של הפכפכות חלילה . זוהי גדולתו של הקב"ה - מידת החסד והרחמים ,הסליחה והמחילה כלפי בני ישראל - בניו כשמגיעה השעה הראויה אליבא דהקב"ה. וכפי שכתוב: "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו...כי כן דרכך עושה חסד חינם בכל דור ודור" ( שחרית לשני וחמישי) .
אני רוצה לקוות שקיבלת תשובה לשאלתך ( הלגיטימית ) .
אם תמצא תשובה אחרת/נוספת אשמח להשכיל.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
שקדנית
למה בוצע וויתור ל-15 אלף האחרונים?