הדיירת
כל מה שראיתי בהתחלה היו שדיים. שדיים מדהימים וחצופים. הרמתי ראש ונתקלתי במבט מתגרה. זינקתי למים. עשיתי 40 בריכות והלכתי הביתה. אחרי חודשיים כבר הייתה בינינו היכרות בלתי-נמנעת. אני מנוי במועדון הבריכה והיא, המצילה. כבר לא לטשתי עיניים ואם כן, לא שמה לב. אפילו שאלה אם מותר להציץ בעיתון שלי בשעה שאני שוחה ואכן היה מותר ויום אחד, כשיצאתי מהמים אמרה לי "איזה נאכס. אי אפשר למצוא פה חדר בתל-אביב הזאת". עברה על כל המודעות בלוח, תל-אביב יקר מדי. המקסימום שלה זה 1200 שקל לחודש. המשכורת שלה 3000 לחודש + ארוחת צהריים או בוקר, תלוי איזו משמרת, אבל בצד ההוצאות יש גם מים וחשמל, וטלפון ופלאפון ובקיצור, עם יד על הלב היא יכולה לשלם על החדר 1000 ושקל לא יותר, מקסימום 1200, אבל אין חדר נורמלי בפחות מ-1800. קפיטליזם חזירי זה אנחנו, נהיה לי לא נעים ונקיפות מצפון. יש 250 חברים במועדון הבריכה. דמי המנוי של עשרה מהם שווים למשכורת השנתית שלה.. 3 לילות במלון שווים לשכר החודשי שלה ועם זה היא עוד צריכה להציל אנשים.
לא חשבתי פעמיים ואמרתי לה שאני גר לבד בדירה של 4 חדרים ואחד פנוי. וכמה אתה רוצה ? כלום. מה כלום ?כלום. החדר לא עולה לי כסף אז למה שאקח ממך? ומי מנקה את הבית ?יש מי שמנקה. ומי מבשל לך ?אני וזה הכי טעים שיש אז איך אני אשלם לך ? את לא. החדר פנוי, לך אין איפה לישון, ואני באמת לא צריך ממך כלום.
שירלי מיקדה בי מבט ממושך ולאחר שהשתכנעה שאין לי כוונות אמרה פתאום מחר אני באה.
בחודש הראשון כמעט לא הרגשתי שיש עוד מישהו בדירה.
אני יוצא מהבית בשש בבוקר וחוזר ל"מבט" בטלוויזיה. בסופי
שבוע אני מבלה הרבה בבית, אבל דווקא אז - למה דווקא? -
הייתה נוסעת למושב מורג בדרום, להוריה ולאח ובימי ראשון
היה המטבח מתמלא בתפוזים ואבוקדו. אמרתי לה תודה ולא
צריך והיא הייתה אומרת זה המינימום שאני יכולה בשבילך
.
השדיים שלה המשיכו לשגע אותי, אבל עכשיו היו מחוץ לתחום. הרי לא היו לי כוונות. חוץ מזה היה לה חבר. איזה ראובן אחד. מסז'יסט. לפעמים היה מתקשר. פעם הייתה שיחה ארוכה במיוחד וכשסיימה שאלה אם היא יכולה לדבר אתי. היא לא יודעת איך לגמור את הספור.
את אוהבת אותו ? לא יודעת. והוא אותך ? זה נורא מסובך ובכלל הוא נוסע ללמוד פיזיוטרפיה בגרמניה ורוצה שאני יבוא אתו ואת רוצה? לא.
אמרתי לה שלא תהיה פזיזה ומכיוון שכבר ישבנו במטבח שאלתי אם תרצה לאכול משהו וככה התחלנו להיפגש מדי פעם במטבח ולדבר.
שירלי רצתה לעשות בגרות ולא היה לה זמן לקרוא ספרים אבל מדי פעם שאלה מה אני קורא ומה דעתי על ספרים שונים שקראה. מספרים עברנו לעיתונים ולפעמים ישבנו בסלון וראינו יחד טלוויזיה ונהנינו לצחוק ביחד על הפרסומות במיוחד מגברת צ'יבוטרו ואלברט פירות.
ערב אחד ישבתי במטבח עם בקבוק קברנה של ירדן וגבינת עיזים חריפה. חיכיתי ליעל מבוסטון שהבטיחה שתבוא לנשנוש אחר הצהריים, אבל לא אמרה שעה. כשהרגשתי שבעצם כבר עבר אחר-הצהריים, שעוד מעט אני מחכה כבר שעתיים ושבעצם יעל עושה ממני צחוק נשמעה דפיקה קלה בדלת ומייד שכחתי את כל הכעסים והתלונות. פתחתי את הדלת לרווחה ובעיניים עצומות חיבקתי ונצמדתי לגוף שבא. משהו גדול ורך, כמו כרית גדושה בפוך היה מונח בין שנינו והזרים בי מתיקות יוקדת שהתפשטה תוך שניות מכף רגל ועד ראש. פקחתי עיניים. זו לא הייתה יעל. זו הייתה הפעם הראשונה בה נגעתי בשירלי והייתי נבוך מאד. היא הייתה נסערת. לא בגלל החיבוק שלא ייחסה לו כל חשיבות אלא בגלל סיבה אחרת. נכנסה למטבח והתיישבה מולי: נפרדתי מראובן.
כבר אמרתי שכבר ראינו יחד טלוויזיה. ונכון שלפעמים הייתי נרדם ושירלי הייתה מעירה אותי ושולחת אותי לישון, אבל הפעם הייתי ערני ודרוך כמו חתול סמור שיער. מצד אחד לא רציתי שיעל מבוסטון תבוא להפריע דווקא עכשיו ומצד שני לא ידעתי איך לומר לשירלי שיעל עלולה לבוא. בינתיים הסתיים הסרט ושירלי, בשיא הטבעיות, אמרה בוא נלך למיטה שלך ואני אפנק אותך וכששאלתי מה נעשה אם מישהו יהיה בדלת אמרה בטבעיות, לא נפתח. היינו במכנסיים קצרים וטי-שירט . היה קר והתכרבלנו. הרגליים החלקות והחמות שלה התערבבו במצולקות שלי. הלב התפוצץ. ניסיתי להפשיט אותה והיא התנגדה, התגלגלתי הצידה והיא באה אחרי ונצמדה לגב שלי, ניסיתי להתגלגל חזרה והיא אמרה עוד לא אבל הרשתה לי ללטף ואמרה אתה מת על השדיים שלי, אתה חולם על השדיים שלי, תלטף את השדיים שלי, תנשק את השדיים שלי וכשהרגשתי בכף היד את הפטמות המתקשות כמעט יצאתי מדעתי ושירלי אמרה לאט לאט, תירגע ותשכב בשקט, אני לא עוזבת מחר. אחר כך ביקשה שאלטף אותה "שם" וכשלא הבנתי לקחה לי את היד, הוליכה אותה ל"שם" ואמרה תהיה מתוק אלי
הטלפון צלצל בארבע לפנות. לא יכול להיות שזו יעל, בטח טעות. לא עניתי.
הטלפון המשיך לצלצל בעקשנות. לא יכולתי לעמוד בזה יותר. התנתקתי משירלי ואמרתי שנייה וחזרתי אחרי חצי דקה, אבל שירלי כבר חזרה לחדר שלה ושכבה במיטה שלה, מעשנת ומפריחה טבעות..
תהיה מתוק ותחזור למיטה שלך ואת ? אני נשארת פה . למה ??? תראה , כשהלכת חשבתי על הכל: דווקא בא לי לשכב אתך ולך בא עליאבל מה יהיה כשיום אחד תרצה ואני לא ?לא תעמוד בזה ותעשה לי סצינות ובסוף אני אצטרך לעזוב ולי אין איפה לגור ...
שירלי צדקה. הלכתי לאמבטיה והתקלחתי עד הבוקר. כל השבוע השתדלתי לא לראות אותה , שיעבור לי החשק . והתביישתי, כי ידעתי בדיוק בשביל מה הזמנתי אותה לגור אצלי ואני לא הייתי אחד מל"ו כמו שרימיתי את עצמי וגם אותה בהתחלה.
היא נכנסה למיטבח וליטפה לי את הראש אם לא אשכב איתך לא תדבר אתי ? את חושבת שבגלל זה הזמנתי אותך...בהתחלה חשבתי שלא , עכשיו אני חושבת שכן. חושבת מה ? שחלמת לשכב אתי מהיום הראשון שראית אותי. לא יודע. תתאמץ ותדע. מה את רוצה ממני ? שתשכח מלרצות לשכב אתי ושהכל יהיה כמו בהתחלה.שכחתי. לא שכחת, אתה רק אומר. בסדר. אני רק אומר , אבל לא נשכב.
הבטחתי וכל מה שנותר היה לנסות ולהשלים עם המצב. יום אחד, כשהיה נדמה שהעניינים כבר נרגעו, שאלה אם היא יכולה להביא חברה אמרתי שלא איכפת. למחרת ,עצר אותי קלמן הזקן במדרגות. הרצגולד, תשמע לי, זה לא טוב לך. מה לא טוב ? עליתי לדירה שלך והבחורה פתחה וראיתי שהיא מחטטת בדברים שלך. אמרתי, הרצגולד מרשה לך ? והחוצפנית אומרת - זה לא עניינך.הרצגולד, היא תשתלט לך על הדירה.
אמרתי לו תודה ושלא ידאג . על מה כבר יש להשתלט פה ? צלצלתי בפעמון. שירלי פתחה ואמרה : תכירו, דיאנה, הרצגולד.
דיאנה לא באה כדי לפצות אותי על שירלי, אלא כדי ללמוד. לפעמים הייתה מצטרפת גם רותי - מתמטיקה 3 יחידות - וכששלושתן למדו בסלון, הייתי בהיכון, במטבח. מדי פעם הוזעקתי לפתור בעיה, או להכין קפה.
לפעמים רציתי יותר פרטיות. הייתי יושב במטבח ומת להשתין, אבל לא היה לי נעים לעבור דרך הסלון אל הבית-שימוש ועוד יותר לא נעים לחזור, אחרי שכל העם ראו את הקולות. אבל אם לא אחזור יבינו שהתביישתי ויצחקו עוד יותר. אפילו להגיד את זה, נשמע אידיוטי כמו ניחוח הבושם ששלושתן אהבו - קוראז'.
בוקר אחד פתחתי את המקרר והוצאתי גבינה צפתית. איך שהתחלתי לפרוס חטפתי פליק על היד. תחזיר את זה למקרר. זה של דיאנה. שירלי את לא נורמלית, סך הכל חת'כת גבינה מסריחה ?!? זה לא שלך ואל תיגע בזה. כעסה ובצדק - הגבינה באמת לא הייתה שלי. היה ערב שקט. הבנות יצאו להתאוורר ורציתי לשים תקליט של ז'אק ברל. חיפשתי שעה ולא מצאתי. בבקר שאלתי את שירלי אם ראתה את התקליט. הוא אצל רותי. מה פתאום אצל רותי ? מה יש , אסור ? תקליט מותר וגבינה אסור ?באמת אותו דבר... רותי היתה אוכלת את התקליט שלך??
יומיים לפני הבחינה הגיע אביקו מלונדון. מזמן לא התראינו. בטלפון אמרתי שיש אצלי שלוש חתיכות אבל שלא יהיו לו אשליות. כשבא, הסלון היה תפוס ויצאנו למרפסת. דיברנו על החיים ואז הבנות הזמינו אותנו לעוגה. אביקו שאל אם יוכל לקחת עוד פרוסה. ורותי אמרה לשירלי - הדיירים שלך , מה זה רעבים הדיירים שלך...
ועדיין לא סיפרתי על העציצים. על הראשון ברכתי, לשני ולשלישי הסכמתי ואחרי זה לא שאלה אותי יותר. אבל מה שבאמת עצבן אותי היה העציץ השישי הפילדנדרום הענק שתקעה באמצע הסלון. מה יכולתי להגיד ? אי אפשר להגיד כלום נגד עציצים.
שירלי נכשלה במתמטיקה ואני הייתי אשם אתה לא עזרת לי בגלל שמאותו הלילה אתה כועס עלי. את מגזימה. אני לא. אני כבר מזמן ויתרתי. אתה אף פעם לא ויתרת. אבל עכשיו אני רוצה שתדע, איך שאתה מתנהג אלי, בחיים לא יהיה לך סיכוי.
החליטה להוציא עלי את כל התסכולים אבל דווקא בגלל זה לא יכולתי להגיד לה לעזוב ומה פתאום שתעזוב. לי יש חדר מיותר ולה אין איפה לגור. אחרי שבוע נעשתה שוב נחמדה. כבר לא לקחה ללב את הבחינה והבטחתי שבפעם הבאה אדאג שתוציא ציון גבוה. החיים נהיו שוב רגועים, התרגלתי להשקות עציצים, לפעמים ישבנו במטבח, ראינו יחד סרט ואפילו לא כעסתי כשהתקליט של ברל חזר שרוט לאללה...
קלמן הזקן עצר אותי במדרגות. הרצגולד, יש גבר זר בדירה שלך. אמרתי לו שיפסיק לבלבל והוא נעלב. צלצלתי בפעמון ובאמת פתח בריון. חייך חיוך רחב והושיט לי יד גדולה וחזקה. אתה הדייר של שירלי? אני ישראל. כץ. איזה באס היה לו, פחד!!
שירלי לא סיפרה לך ?היא הזמינה אותי לגור איתה. שאלתי מה איתך והיא אמרה שיש לך נטיות, אז אמרתי לה שעל-הכיפק ושאני לא מפגר ואפילו יש לי כמה חברים כאלה. אז אם זה לא מפריע לך, את הדברים שלך העברנו לחדר הקטן, כי אנחנו שניים ואתה אחד, נכון שלא איכפת לך? ממש בחורה על הכיפק, שירלי, איך שהיא מצאה בנאדם טוב כמוך, כל הכבוד לה, באמת.
כל מה שראיתי בהתחלה היו שדיים. שדיים מדהימים וחצופים. הרמתי ראש ונתקלתי במבט מתגרה. זינקתי למים. עשיתי 40 בריכות והלכתי הביתה. אחרי חודשיים כבר הייתה בינינו היכרות בלתי-נמנעת. אני מנוי במועדון הבריכה והיא, המצילה. כבר לא לטשתי עיניים ואם כן, לא שמה לב. אפילו שאלה אם מותר להציץ בעיתון שלי בשעה שאני שוחה ואכן היה מותר ויום אחד, כשיצאתי מהמים אמרה לי "איזה נאכס. אי אפשר למצוא פה חדר בתל-אביב הזאת". עברה על כל המודעות בלוח, תל-אביב יקר מדי. המקסימום שלה זה 1200 שקל לחודש. המשכורת שלה 3000 לחודש + ארוחת צהריים או בוקר, תלוי איזו משמרת, אבל בצד ההוצאות יש גם מים וחשמל, וטלפון ופלאפון ובקיצור, עם יד על הלב היא יכולה לשלם על החדר 1000 ושקל לא יותר, מקסימום 1200, אבל אין חדר נורמלי בפחות מ-1800. קפיטליזם חזירי זה אנחנו, נהיה לי לא נעים ונקיפות מצפון. יש 250 חברים במועדון הבריכה. דמי המנוי של עשרה מהם שווים למשכורת השנתית שלה.. 3 לילות במלון שווים לשכר החודשי שלה ועם זה היא עוד צריכה להציל אנשים.
לא חשבתי פעמיים ואמרתי לה שאני גר לבד בדירה של 4 חדרים ואחד פנוי. וכמה אתה רוצה ? כלום. מה כלום ?כלום. החדר לא עולה לי כסף אז למה שאקח ממך? ומי מנקה את הבית ?יש מי שמנקה. ומי מבשל לך ?אני וזה הכי טעים שיש אז איך אני אשלם לך ? את לא. החדר פנוי, לך אין איפה לישון, ואני באמת לא צריך ממך כלום.
שירלי מיקדה בי מבט ממושך ולאחר שהשתכנעה שאין לי כוונות אמרה פתאום מחר אני באה.
בחודש הראשון כמעט לא הרגשתי שיש עוד מישהו בדירה.
אני יוצא מהבית בשש בבוקר וחוזר ל"מבט" בטלוויזיה. בסופי
שבוע אני מבלה הרבה בבית, אבל דווקא אז - למה דווקא? -
הייתה נוסעת למושב מורג בדרום, להוריה ולאח ובימי ראשון
היה המטבח מתמלא בתפוזים ואבוקדו. אמרתי לה תודה ולא
צריך והיא הייתה אומרת זה המינימום שאני יכולה בשבילך
.
השדיים שלה המשיכו לשגע אותי, אבל עכשיו היו מחוץ לתחום. הרי לא היו לי כוונות. חוץ מזה היה לה חבר. איזה ראובן אחד. מסז'יסט. לפעמים היה מתקשר. פעם הייתה שיחה ארוכה במיוחד וכשסיימה שאלה אם היא יכולה לדבר אתי. היא לא יודעת איך לגמור את הספור.
את אוהבת אותו ? לא יודעת. והוא אותך ? זה נורא מסובך ובכלל הוא נוסע ללמוד פיזיוטרפיה בגרמניה ורוצה שאני יבוא אתו ואת רוצה? לא.
אמרתי לה שלא תהיה פזיזה ומכיוון שכבר ישבנו במטבח שאלתי אם תרצה לאכול משהו וככה התחלנו להיפגש מדי פעם במטבח ולדבר.
שירלי רצתה לעשות בגרות ולא היה לה זמן לקרוא ספרים אבל מדי פעם שאלה מה אני קורא ומה דעתי על ספרים שונים שקראה. מספרים עברנו לעיתונים ולפעמים ישבנו בסלון וראינו יחד טלוויזיה ונהנינו לצחוק ביחד על הפרסומות במיוחד מגברת צ'יבוטרו ואלברט פירות.
ערב אחד ישבתי במטבח עם בקבוק קברנה של ירדן וגבינת עיזים חריפה. חיכיתי ליעל מבוסטון שהבטיחה שתבוא לנשנוש אחר הצהריים, אבל לא אמרה שעה. כשהרגשתי שבעצם כבר עבר אחר-הצהריים, שעוד מעט אני מחכה כבר שעתיים ושבעצם יעל עושה ממני צחוק נשמעה דפיקה קלה בדלת ומייד שכחתי את כל הכעסים והתלונות. פתחתי את הדלת לרווחה ובעיניים עצומות חיבקתי ונצמדתי לגוף שבא. משהו גדול ורך, כמו כרית גדושה בפוך היה מונח בין שנינו והזרים בי מתיקות יוקדת שהתפשטה תוך שניות מכף רגל ועד ראש. פקחתי עיניים. זו לא הייתה יעל. זו הייתה הפעם הראשונה בה נגעתי בשירלי והייתי נבוך מאד. היא הייתה נסערת. לא בגלל החיבוק שלא ייחסה לו כל חשיבות אלא בגלל סיבה אחרת. נכנסה למטבח והתיישבה מולי: נפרדתי מראובן.
כבר אמרתי שכבר ראינו יחד טלוויזיה. ונכון שלפעמים הייתי נרדם ושירלי הייתה מעירה אותי ושולחת אותי לישון, אבל הפעם הייתי ערני ודרוך כמו חתול סמור שיער. מצד אחד לא רציתי שיעל מבוסטון תבוא להפריע דווקא עכשיו ומצד שני לא ידעתי איך לומר לשירלי שיעל עלולה לבוא. בינתיים הסתיים הסרט ושירלי, בשיא הטבעיות, אמרה בוא נלך למיטה שלך ואני אפנק אותך וכששאלתי מה נעשה אם מישהו יהיה בדלת אמרה בטבעיות, לא נפתח. היינו במכנסיים קצרים וטי-שירט . היה קר והתכרבלנו. הרגליים החלקות והחמות שלה התערבבו במצולקות שלי. הלב התפוצץ. ניסיתי להפשיט אותה והיא התנגדה, התגלגלתי הצידה והיא באה אחרי ונצמדה לגב שלי, ניסיתי להתגלגל חזרה והיא אמרה עוד לא אבל הרשתה לי ללטף ואמרה אתה מת על השדיים שלי, אתה חולם על השדיים שלי, תלטף את השדיים שלי, תנשק את השדיים שלי וכשהרגשתי בכף היד את הפטמות המתקשות כמעט יצאתי מדעתי ושירלי אמרה לאט לאט, תירגע ותשכב בשקט, אני לא עוזבת מחר. אחר כך ביקשה שאלטף אותה "שם" וכשלא הבנתי לקחה לי את היד, הוליכה אותה ל"שם" ואמרה תהיה מתוק אלי
הטלפון צלצל בארבע לפנות. לא יכול להיות שזו יעל, בטח טעות. לא עניתי.
הטלפון המשיך לצלצל בעקשנות. לא יכולתי לעמוד בזה יותר. התנתקתי משירלי ואמרתי שנייה וחזרתי אחרי חצי דקה, אבל שירלי כבר חזרה לחדר שלה ושכבה במיטה שלה, מעשנת ומפריחה טבעות..
תהיה מתוק ותחזור למיטה שלך ואת ? אני נשארת פה . למה ??? תראה , כשהלכת חשבתי על הכל: דווקא בא לי לשכב אתך ולך בא עליאבל מה יהיה כשיום אחד תרצה ואני לא ?לא תעמוד בזה ותעשה לי סצינות ובסוף אני אצטרך לעזוב ולי אין איפה לגור ...
שירלי צדקה. הלכתי לאמבטיה והתקלחתי עד הבוקר. כל השבוע השתדלתי לא לראות אותה , שיעבור לי החשק . והתביישתי, כי ידעתי בדיוק בשביל מה הזמנתי אותה לגור אצלי ואני לא הייתי אחד מל"ו כמו שרימיתי את עצמי וגם אותה בהתחלה.
היא נכנסה למיטבח וליטפה לי את הראש אם לא אשכב איתך לא תדבר אתי ? את חושבת שבגלל זה הזמנתי אותך...בהתחלה חשבתי שלא , עכשיו אני חושבת שכן. חושבת מה ? שחלמת לשכב אתי מהיום הראשון שראית אותי. לא יודע. תתאמץ ותדע. מה את רוצה ממני ? שתשכח מלרצות לשכב אתי ושהכל יהיה כמו בהתחלה.שכחתי. לא שכחת, אתה רק אומר. בסדר. אני רק אומר , אבל לא נשכב.
הבטחתי וכל מה שנותר היה לנסות ולהשלים עם המצב. יום אחד, כשהיה נדמה שהעניינים כבר נרגעו, שאלה אם היא יכולה להביא חברה אמרתי שלא איכפת. למחרת ,עצר אותי קלמן הזקן במדרגות. הרצגולד, תשמע לי, זה לא טוב לך. מה לא טוב ? עליתי לדירה שלך והבחורה פתחה וראיתי שהיא מחטטת בדברים שלך. אמרתי, הרצגולד מרשה לך ? והחוצפנית אומרת - זה לא עניינך.הרצגולד, היא תשתלט לך על הדירה.
אמרתי לו תודה ושלא ידאג . על מה כבר יש להשתלט פה ? צלצלתי בפעמון. שירלי פתחה ואמרה : תכירו, דיאנה, הרצגולד.
דיאנה לא באה כדי לפצות אותי על שירלי, אלא כדי ללמוד. לפעמים הייתה מצטרפת גם רותי - מתמטיקה 3 יחידות - וכששלושתן למדו בסלון, הייתי בהיכון, במטבח. מדי פעם הוזעקתי לפתור בעיה, או להכין קפה.
לפעמים רציתי יותר פרטיות. הייתי יושב במטבח ומת להשתין, אבל לא היה לי נעים לעבור דרך הסלון אל הבית-שימוש ועוד יותר לא נעים לחזור, אחרי שכל העם ראו את הקולות. אבל אם לא אחזור יבינו שהתביישתי ויצחקו עוד יותר. אפילו להגיד את זה, נשמע אידיוטי כמו ניחוח הבושם ששלושתן אהבו - קוראז'.
בוקר אחד פתחתי את המקרר והוצאתי גבינה צפתית. איך שהתחלתי לפרוס חטפתי פליק על היד. תחזיר את זה למקרר. זה של דיאנה. שירלי את לא נורמלית, סך הכל חת'כת גבינה מסריחה ?!? זה לא שלך ואל תיגע בזה. כעסה ובצדק - הגבינה באמת לא הייתה שלי. היה ערב שקט. הבנות יצאו להתאוורר ורציתי לשים תקליט של ז'אק ברל. חיפשתי שעה ולא מצאתי. בבקר שאלתי את שירלי אם ראתה את התקליט. הוא אצל רותי. מה פתאום אצל רותי ? מה יש , אסור ? תקליט מותר וגבינה אסור ?באמת אותו דבר... רותי היתה אוכלת את התקליט שלך??
יומיים לפני הבחינה הגיע אביקו מלונדון. מזמן לא התראינו. בטלפון אמרתי שיש אצלי שלוש חתיכות אבל שלא יהיו לו אשליות. כשבא, הסלון היה תפוס ויצאנו למרפסת. דיברנו על החיים ואז הבנות הזמינו אותנו לעוגה. אביקו שאל אם יוכל לקחת עוד פרוסה. ורותי אמרה לשירלי - הדיירים שלך , מה זה רעבים הדיירים שלך...
ועדיין לא סיפרתי על העציצים. על הראשון ברכתי, לשני ולשלישי הסכמתי ואחרי זה לא שאלה אותי יותר. אבל מה שבאמת עצבן אותי היה העציץ השישי הפילדנדרום הענק שתקעה באמצע הסלון. מה יכולתי להגיד ? אי אפשר להגיד כלום נגד עציצים.
שירלי נכשלה במתמטיקה ואני הייתי אשם אתה לא עזרת לי בגלל שמאותו הלילה אתה כועס עלי. את מגזימה. אני לא. אני כבר מזמן ויתרתי. אתה אף פעם לא ויתרת. אבל עכשיו אני רוצה שתדע, איך שאתה מתנהג אלי, בחיים לא יהיה לך סיכוי.
החליטה להוציא עלי את כל התסכולים אבל דווקא בגלל זה לא יכולתי להגיד לה לעזוב ומה פתאום שתעזוב. לי יש חדר מיותר ולה אין איפה לגור. אחרי שבוע נעשתה שוב נחמדה. כבר לא לקחה ללב את הבחינה והבטחתי שבפעם הבאה אדאג שתוציא ציון גבוה. החיים נהיו שוב רגועים, התרגלתי להשקות עציצים, לפעמים ישבנו במטבח, ראינו יחד סרט ואפילו לא כעסתי כשהתקליט של ברל חזר שרוט לאללה...
קלמן הזקן עצר אותי במדרגות. הרצגולד, יש גבר זר בדירה שלך. אמרתי לו שיפסיק לבלבל והוא נעלב. צלצלתי בפעמון ובאמת פתח בריון. חייך חיוך רחב והושיט לי יד גדולה וחזקה. אתה הדייר של שירלי? אני ישראל. כץ. איזה באס היה לו, פחד!!
שירלי לא סיפרה לך ?היא הזמינה אותי לגור איתה. שאלתי מה איתך והיא אמרה שיש לך נטיות, אז אמרתי לה שעל-הכיפק ושאני לא מפגר ואפילו יש לי כמה חברים כאלה. אז אם זה לא מפריע לך, את הדברים שלך העברנו לחדר הקטן, כי אנחנו שניים ואתה אחד, נכון שלא איכפת לך? ממש בחורה על הכיפק, שירלי, איך שהיא מצאה בנאדם טוב כמוך, כל הכבוד לה, באמת.