רוצה לעורר דיון: האם שירה המשלבת הומור וקומיות היא בהכרח שירה פחות טובה, פחות עמוקה משירה המתארת סבל וכאב. האם יש קשר לעיניין זה לשירה "מיזרחית" מול שירה "אשכנזית"? האם שילוב של משלבים ושפות שונות בשירה כדוגמת: סלנג, קללות, שפת רחוב, לצד שפת חכמים ועברית תקנית, מעשירה את הטקסט או מדלדלת אותו?
אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים שִׁירִים
עֲצוּבִים,
בּוֹכִיִים בַּלֵּילוֹת, שְׁטוּפֵי דְּמָעוֹת,
מְבַקְּשִׁים
לְהַנִּיחַ אֶת לִבֵּנוּ הָרוֹטֵט
עַל הַשֻּׁלְחָן.
בְּזָוִית פִּינוּ סִיגַרְיָה קְצוּצָה,
מִקְטֶרֶת כְּבוּיָה בְּזָוִית הַפֶּה
לֹא תִּמְצָא, שֶׁמֶץ חִיּוּךְ
לָבֶטַח לֹא צְחוֹק
בָּרִיא, מְטֹרָף, שׁוֹצֵף, מְאֻשָּׁר, יַלְדוּתִי, קוֹצֵף.
מִלִּים קְלִילוֹת כְּפַרְפָּרִים,
בַּל יַעֲלוּ עַל דַּל דַּפֵּינוּ.
כִּי עֲצוּבִים, רַק עֲצוּבִים
הֵם הַשִּׁירִים,
מְנַת חֶלְקֵנוּ.
אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים שִׁירִים
עֲצוּבִים,
בּוֹכִיִים בַּלֵּילוֹת, שְׁטוּפֵי דְּמָעוֹת,
מְבַקְּשִׁים
לְהַנִּיחַ אֶת לִבֵּנוּ הָרוֹטֵט
עַל הַשֻּׁלְחָן.
בְּזָוִית פִּינוּ סִיגַרְיָה קְצוּצָה,
מִקְטֶרֶת כְּבוּיָה בְּזָוִית הַפֶּה
לֹא תִּמְצָא, שֶׁמֶץ חִיּוּךְ
לָבֶטַח לֹא צְחוֹק
בָּרִיא, מְטֹרָף, שׁוֹצֵף, מְאֻשָּׁר, יַלְדוּתִי, קוֹצֵף.
מִלִּים קְלִילוֹת כְּפַרְפָּרִים,
בַּל יַעֲלוּ עַל דַּל דַּפֵּינוּ.
כִּי עֲצוּבִים, רַק עֲצוּבִים
הֵם הַשִּׁירִים,
מְנַת חֶלְקֵנוּ.