פורומים » המלצות קריאה
קראת ספר טוב במיוחד? בוא וספר לנו עליו.
כתיבת הודעה חדשה בפורום המלצות קריאה
» נצפה 4380 פעמים מאז תחילת הספירה.
* במלחמות ישראל אין אח ורע לחטיבה שאיבדה את שדרת הפיקוד הבכיר שלה במהלך 24 שעות הלחימה הראשונות.
* במלחמות ישראל אין גם אח ורע לחטיבה שבחלוף 24 שעות ירדה מסד"כ הכוחות הצה"לי ותוך יומיים, כאותו עוף חול אגדי, חזרה ליטול חלק משמעותי בהמשך הלחימה, הדפה, עם כוחות אחרים, את הסורים מרמת הגוחן ונטלה חלק בהבקעה הגדולה לתוך שטח סוריה.
* במלחמות ישראל יש רק חטיבה אחת כזו: 188, ... המשך לקרוא
-
לפני 15 שנים ו-11 חודשים על בלימה - סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור לביא
דוד איילנד - נציג לוחמי 73 - נושא את דברו:
(במלחמת יום הכיפורים היה דוד איילנד מ"מ 2 א' בפלוגה א' בפיקודו של צביקה רק, בחטיבה 188)
בוקר יום שלישי, היום הרביעי למלחמה, נפתח בהרעשה ארטילרית ארוכה וכבדה מהרגיל. אחר כך נפלה דממה מוחלטת. כעבור דקות אחדות נשמע בקשר המוצב השכן, המדווח על רעש של טנקים רבים בסמוך לו. אני מניע ויוצא לדרך במהירות, טנק הגור שלי בעקבותיי. כוח משימה אופייני לחטיבה 188 במלחמה - שני טנקים.
על הדרך הפונה למוצב נגלית לעיניי קבוצת טנקים סורית החשופה כלפיי מהאגף שלה. אני בולם מיד את הטנק ופותח באש. הגור שלי מצטרף ובירי מהיר אנו מדליקים את כל שבעת הטנקים שמולנו. אנו שועטים לרמפה כשבקשר נשמעת
הקריאה: 'משנה נפגע, משנה נפגע'. משמעותה שנותרנו מהפלוגה שלושה טנקים בלבד. אני זוכר שהידיעה לא הטרידה אותי כהוא זה. אנחנו עסקנו במלאכה שאין נעלה ממנה - הגנה על המולדת.
אנו גולשים לרמפה, מזהים ופוגעים בחמישה טנקים נוספים המתמקמים בגבעה מולנו. משאית סורית עם אנשי קומנדו קרבה. אני יורה פגז לעברה והמשאית מתרוממת באוויר ויושביה עפים לכל עבר. משמאליי ומתחתיי אני מבחין לפתע בטנק עם דגל אדום גדול עת הצריח שלו, נוסע בפראות ובמהירות. אין לי הנמכה לכיוונו. הוא נעלם מעיניי ואחרי דקותיים מגיח מעברה השני של תעלת הנ"ט, דוהר בענני אבק מזרחה. אני יורה לעברו פגז ומחטיא, טוען פגז נוסף אך הטנק נכנס לשטח מת ונעלם. מפקד כוח הפריצה הסורי ניצל בעור שיניו.
ושוב משתררת דממה. וחולפים שבועיים והסיפור נגמר.
אתה יוצא הביתה בפעם הראשונה וליבך המתגעגע גואה משמחה ומגאווה. וכשאתה מגיע אתה מוכה הלם כשאתה קולט את מצוקת ההורים. ממך הם לא שמעו אות חיים, אך שמעו על קרבות שריון עקובים מדם ועל חטיבה שמספרה 188 שחדלה להתקיים.
ואז אתה גם מעכל שהשמות ששמעת והדחקת בשעת הלחימה, הם שמות של אחים לנשק שיש להם הורים, ושעל הורים אלה - להבדיל מהוריך - אבינו שבשמים לא חמל.
ויציאה שנייה הביתה, ואתה מגלה שהמאכלת לא פסחה גם על חבריך שלחמו בסיני, והפעם הכאב חד יותר, כי אלה חברי הנעורים שלך.
ומגיע החורף הקשה של 1974. הגדוד המשוקם שלך על ציודו נע ונד ברחבי המובלעת, כשבט של נוודים, והחטיבה שלך שונה מאוד מהחטיבה שהכרת.
והאביב מגיע והשלגים מפשירים, אך אז גם מתחדשים ימי הקרב הנואלים וההפגזות הסוריות המתישות.
והקיץ בא. אתה מתייצב בבתי הקברות ונושא ארונות של לוחמי שריון שנטמנו בקבורה ארעית למקום קבורתם הסופי, ואתה שומע בכי של אימהות.
והסתיו חוזר ואוקטובר חדש מגיע ועמו טקסי היזכור. יום השנה הראשון לחללי מלחמת יום הכיפורים. בתי העלמין גדושים באדם. מדינה שלמה מבכה את בניה והלב נקרע.
ואז משתחררים. מנסים להדחיק את הצער והכאב והפחדים, ומתחילים את החיים האחרים. לאט לאט מפנימים שלעולם לא נשוב להיות מאושרים כמו פעם, אבל מתנחמים וגאים בעובדה שאנו - אנשי החטיבה שהגנה על רמת הגולן - ביצענו את המשימה שהוטלה עלינו במקצועיות ומבלי להניד עפעף. המשימה פשוטה - בלימת האויב בקו קדמי בכל מחיר. כל חבריי לחטיבה ידעו ויישמו זאת. חלקם עד שאזלה טיפת דמם האחרונה.
אך עם הזמן הסתבר לנו להפתעתנו שחוץ מאיתנו איש לא יודע או זוכר זאת.
הפכנו לחסרי זהות, חיילים אלמונים בחטיבה אלמונית. ואם מי בישראל המדושנת שמע על חטיבת שריון כלשהי שלחמה ברמת הגולן - אין זו החטיבה שלנו.
השנים החולפות הופכות לעשורים שחולפים, אך הכאב והזיכרונות אינם דוהים עם הזמן, גם לא התסכול והכעס על שנשכחנו, על שהודחקנו.
ואז מגיע היום בו חָבַרנו יחד כבמטה קסם כדי לעשות צדק, ויצאנו לדרך שנמשכה חמש שנים. לחמנו והתגברנו על קשיים ומכשולים ועשינו דבר, והעלינו את סיפורנו על הכתב.
ו"על בלימה" נולד.
והנה אנחנו כאן.
דוד איילנד נושא את דברו
הזמרת אופירה גלוסקא שרה את השיר "חורף שנת 73"
חורף שבעים ושלוש
מילים: שמואל הספרי
לחן: אורי וידיסלבסקי
אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
חלמתם אותנו לראשונה עם שחר, בתום הקרבות
הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב
הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה.
כשנולדנו הייתה הארץ פצועה ועצובה
הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות אמרו הילדים האלה הלוואי לא ילכו אל הצבא ופניכם בתצלום הישן מוכיחות דיברתם מכל הלב כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכול להפוך אויב לאוהב.
הבטחתם יונה
עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה
אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש גם אנחנו יודעים לעשות אהבה, צוחקים ויודעים לבכות גם אנחנו גברים, גם אנחנו נשים, גם אנחנו חולמים תינוקות ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים אם דרוש לכם כוח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש
הבטחתם יונה...
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=689078
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-1 חודשים להבטיח שלום אליעזר
-
לפני 15 שנים ו-9 חודשים הבטחתם שלום אך לא קיימתם. כרמיתוש
בס"ד,
הבטחתם שלום - ההנהגה הבטיחה שלום ולא קיימה. ולא ייתכן ששלושה עשורים לא הגענו לשלום ועדיין אנו במעגל הדמים.
הלוחמים לא גבה ליבם. ההנהגה המעוותת שנאלחת עד היום ומנהלת מתוך גבעת הקפיטול של כורסאות מרופדות במשי... היא שליבה גבה... היא שנעדרת תחושות ורגשות על אובדן הבנים בקרב.
התיאורים של איילנד דויד על חורפים מושלגים שנעלמו ויש לו תמונה בשלגים של רמת הגולן.
ולאחריהם בא אביב, קיץ סתיו... השלכות נשרו כתומים על מרבד האדמה. אך העצב המשיך לחלחל אל המעמקים, התהומות.
מאד עצוב ומזעזע... אלא, שדבר זה דומה למי שנפגע פיזית בתאונה, הכאבים מופיעים שנים קדימה - בהתחלה אדם חש רק מכות יבשות. תמיד שק הזמן הטעון הוא המשמעות המולידה את מה שנדחק וכרגע מבקש לפרוץ ולהשתחרר.
נכון, כל החברים של איילנד נלחמו עד טיפת דמם האחרונה, חירפו נפשם למען ההגנה על הגולן, על החרמון - על המדינה. וכל הכבוד לאיילנד וחבר מרעיו שהתלכדו להוציא את האמת החשופה והמזעזעת לאור.
הספר על בלימה לא כתוב בצורה פיוטית. נעדר ליטוש והחלקות. ללא ורניש. הוא מתאר את מוראותיה של המלחמה הארורה הזו. הכי קשה מכל מלחמות ישראל.
ויש צבעים חדים הנובעים מהתיאורים. יש קומפוזיציה וגרפיקה מאד צורנית וחדה.
וזה מביע העדר איזון וסערת רגשות המפעפעים בזיכרונותיהם של הנותרים - הם שנושאים עד היום את הצלקות האיומות.
בכל אופן, כל הכבוד לעשיית חסד ומצווה בהנצחת זיכרם של הנופלים. נשמתם בשמיים חשה זאת. כמובן למי שמאמין בשארית הנפש, גלגול נשמות.
הספר כתוב טוב מאד. והוא שווה למעלה מחמישה כוכבים.
הוא תרומה נכבדה ומדהימה למשפחות השכול המוסיפה גאוות לוחמים והערכה נשגבת ואמיתית ללוחמים שלא שבו אל ביתם
ואחוזתם. ויש בה לתרום לסולם ערכים נפלא שהיה פעם בקרב החיילים - המאיר ונוסך שיבה אל אותו סולם של העבר- לחנך לפטריוטיות גם היום.
ואלה הנותרים.
שיבורכו ויאריכו עד מאה ועשרים שנה ויוותרו כבני עשרים ברוחם ובתפיסתם.
כרמיתי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-5 חודשים איש מעולם לא הבטיח שלום אולי תקוה almoni
גםזו אשליה
איך יכול להיות שלום או הסכמה בין שני אנשים אשר טוענים לזכותם לגור באותה דירה
גם אם יחלקו אותה בעזרת צו בית משפט עדיין שנהם ירצו טת כול הדירה
איש מהם לא יותר על שרותים או מטבח וישנם רק אחד מכול סוג בדירה
צריך להשלים עם המצב שלעולם לא יהיה שלום
המסקנה אסור לותר על הפרוזדור זה יביא לתביעה בבית המשפט לויתור על המטבח
עמי
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-6 חודשים צרות אופקים קללה. כרמיתוש
בס"ד,
צר לי אינני באה במטרה לעלוב במישהו כאן.
צריך תמיד ללמוד להתעלות... ואם קשה נחפש שותף אמיתי ונכון להתעלות לא כן?!
אלא שאל לנו לחשוב בצרות אופקינו ונטולי ראייה רחבה, מקיפה, דיפוזית של העולם בו אנו מתקיימים.
שניים הטוענים על חלוקת הרכוש, הדירה אמורים ללמוד לוותר אחד לשני בשביל עתיד טוב יותר.
נכון הוא שבעיני יהודים רבים וגם לפי התורה ישראל קדושה ונועדה משמיים לעם היהודי, אך העם שלנו -
אבותינו אשר הלכו להשתבח בעולם הרחב והגדול, שכחו שהשאירו כאן את הפלסטינים שכבר חשו בודדים
להתקיים כאן על רצף קיומי שנחשב לבלעדי להם... על אף השלטון הבריטי, הטורקי וכל המהמורות שעברה ישראל. אך כאשר שבים היהודים משבחו של עולם שבגד בהם והכחיד שישה מיליון ויותר בשואה נוראה - והוא שב אל השורשים שלו אל המזרח - ואינו יכול להתעלם בעם שישב כאן דורות.
בשביל מזרח תיכון חדש, בשביל עתיד טוב נטול אלימות, תוקפנות, טרור ומלחמות חייבים לוותר כדי להנציח את שרידותו של העם היהודי בציון ובעולם, ולוא גם כדי להציל את האנושות מהרס וחורבן של העולם כי היום
המלחמה היא לא מה שהיה פעם. היום זה כמו להדליק בוילר לחימום המים. לחיצה רפרפנית על כפתור האימה
וכמה ארצות נמחות מהעולם. ראייה רחבה - נותנת יותר שיקול דעת ומתינות. יותר קור רוח וחשיבה ארוכת טווח לקיומה ושרידותה של האנושות בכללה.
לילה טוב.
כרמיתי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-6 חודשים תיקון תעות almoni
לפני 200 שנה לא היה זכר לערבים בארץ
גם אז ישבו מפקיעין יהודים
ברוב דברים לא תחדל עיולת
צא ולמד
עמי
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-6 חודשים טעות כותבים עם ט' ולא עם ת' כרמיתוש
בס"ד,
ראשית לא מדובר בתעייה בתוך שדה, או יער או מדבר רחב ידיים.
תיקון טעות עם ט'.
שנית, נכון, אולי לפני מאתיים שנה כך היה. הרי אנו מדברים על היסטוריה
ונכון שגם יהודים חיו גם ביהודה ויש עדויות על כך.
אלא, שלא ניתן לעקור משורש קיומם ואחיזתם האיתנה של עם שישב כאן
כשאבותינו נדדו בארצות ערב, מזרח ואירופה ... עד שבא הצורר הנאצי ימח שמו
והזכיר ליהודים שהם עם ללא מולדת, שהם כרועץ או חטוטרת על גבם של צוררי העולם,
והאמת, מדינת ישראל הוקמה בגדר נס, וכפתרון סופי של יהודים נטולי ארץ.
בגלל כל מה שעברנו, עלינו להתחשב ולנסות להילחם למען השלום. כי למלחמות אין סוף.
האלימות מכל ההיבטים והאספקטים איננה משתלמת... גם פסיכולוגית. שכן, זה שנוהג בתקופנות
מוליד באופן הכי טבעי תוקפנות נגדית.
ושוב, כפי שכתבתי על מנת שהעם היהודי ימשיך וישרוד. על מנת שהאנושות תמשיך להתקיים
כדאי תמיד לשאוף למתינות, לרוגע ושלום. כי היום מלחמה זה לא קונבנציונאלית. היום זה
לחיצה על מתג. היום זה ביולוגית, וזה מסוכן יותר. וזה מערער את כל היסודות שהאנושות התברכה
עליהם.
כרמיתי. שבת שלום טוב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
