אינשם

מול הזריחה
השמש במלוא הדרה
זה הזמן להתחיל לצעוק
בואי רוח ונשקיני
נשקיני עד זוב דם
כל אוהביי נטשוני
ואת, שמעולם לא בגדת בי
בכבדות אופיינית מרפרפת מעליי
מלטפת את פניי
מכירה את כל זכרונותיי
את כל מעללי חיי
ואני כאפס כאן מולך
צועקת בשנית
את מסתחררת סביבי
כאילו היית ליבו של הוריקן
נאחזת בשארית כוחותיי
ואני הכאוס
רוצה להבין אודותייך
מאין באת
ולאן מועדות פנייך
פנים ללא פנים
נפש ללא נפש
התאהביני?
השארי איתי כשהיום מתחיל
אני הבוהו ואת התוהו

אין שם.. לנפשך שלך או של מישהי אחרת..

שוב.. מילים יפות.. לטעמי.. :)
מתחברת כמדומני..

את מתארת תחושה של מלאות נפשית.. נחת רוח..
זהו זמן השראה.. (זמן טוב..)
מזמינה לך את הרוח, את הרגש שיגיע אלייך..
במלוא עוצמתו.. עד כדי כאב..
אולי התגלמות נפשך שלך אולי התגלמותה של נפש אחרת..

הרוח.. הרגש.. נפשך שלך, נאמנים לך.. :)
'כבדות אופיינית'.. רצינות..
נחמה ממקום אמיתי.. רציני..
ידיעת האדם על קורותיו.. תולדה של נאמנות לאורך זמן..
נפש שיודעת עליך הכול.. נאמנה.
את שוב מביעה.. מול עצמך, מול נפש אחרת.. עלומה..

סערת רגשות.. את סובבת סביב עצמך.. ואולי זו הנפש האחרת..
שסובבת סביבך..
מלבה.. :)
קשה לך הסערה.. סערת הרגשות.. מעייפת לעיתים..
הכאוס.. תחושת מהפיכה.. הכול נמצא אך ללא הגיון, ללא סדר.

רוצה להבין את.. ? עצמך? את הנפש הזו שסביבך..
ולאן היא מובילה אותך..
הדמות העלומה..
לא מדובר על נפשך שלך כי אם על מישהי אחרת..

תהייה.. האם זו היא שתאהב אותך:
את לא רוצה להיות לבד..
(זה בסדר.. אף אחד מאיתנו לא רוצה.. אף אחד..)
והיא הייתה שם ראשונה.. היא הייתה התוהו..
וביחד.. התוצאה היא סערת רגשות פנימית..
'תוהו ובוהו'..

זו הסערה הפנימית האישית שלך 'נקודה קטנה'.. :)
ואלו רק מילים..

אני קוראת אותך.. ונהנית מכתיבתך..

תודה לך. :)

פורומים›סיפור שכתבתי›אינשם

יפה.. :)

שיר מעניין... ודורש מחשבה!