פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 3055 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 14 שנים ו-5 חודשים עלטה צ'רנובוג
אני אוהב חושך. חושך מוחלט.
אובדן האור מזכיר לי קצת את מי שאני באמת, את מי שאני מבפנים, רק עוד נפש אפלה, צועקת
בתוכי שעמוק בפנים, כן, גם אצלך, יצר האדם רע מנעוריו, מזכיר לי אותה.
ארבע, השעה ארבע וחמש דקות,
אני שוכב ער במיטה ללא יכולת להרדם וחושב עליה, על הפנים שלה, על המבט הזה שלה, על
החיוך כשירתה בי.
היא התבוננה בי וחייכה בשקט האופייני לה, לא מספרת דבר, עורה היה לבן וצחור, כמו שאהבתי, כשישנה, אנשים חשבו שהיא כמו אדם מת, ואני?
אני אהבתי את העור הזה שלה.
היא עמדה מולי ללא חולצה וללאחזיה, שדיה חשופים מולי, מנצנצים באור כוכב בודד המאיר מהחלון.
אני מתבונן בה בתחושת ערגה
מהולה בתמיהה.
בקושי קרעה לי שריר, אני חושב, נשים, הן פשוט לא יודעות להשתמש בנשק כמו שצריך.
הכתף הימנית של מדממת ומכתימה את גופי, אך אני קם ממקומי על הרצפה, ומתקדם לעברה.
'עוד צעד אחד וארה לך בראש'
היא אומרת, טון הדיבור שלה מתחיל יציב, אך נשבר לקראת הסוף, היא מבחינה בזה
ומכחכחת בגרונה, 'אני רצינית', היא מוסיפה.
צעד ועוד צעד, כנראה איבדתי
די דם כיוון שאני מתחיל להיות סחרחר.
הדבר היחיד שרציתי באמת היה לצאת משם, לנוח, חשבתי שהיא תמצא דרך להוציא אותי.
והנה אני, מדמם, נטול חולצה, מול אלילה חשופת חזה המחזיקה כלי רצח רועד בידה.
היא היתה יפה בעיניי, על אף
החיוורון החולני הזה שלה, בגלל החיוורון החולני הזה שלה,
ואני נזכר שכל הסיפור הזה
שלה, שלי, שלנו, התחיל בכלל מסיפור.
הייתי בין עבודות, ממורמר על בוסים נוראיים, שותה את דרכי לשינה בכל לילה, מבלה באותה העיר, באותה השכונה,
באותו הרחוב, באותו הפאב כל לילה.
זה היה ליל קיץ חם כשהיא נכנסה למקום, מוזיקה רועשת ואדי אלכוהול בכל מקום, ולפתע, שירת מלאכים, כאילו
הייתה הילה מאחוריה שהאירה את השיער השטני המרהיב שלה.
היא חלפה על פני, לא לפני שזרקה קריצה לכיווני, רמיזה מהקלה שבקלות על כך שאולי, רק אולי, יש לי סיכוי איתה.
אלו ימים חשוכים, ימים אפלים, אי אפשר ללכת ברחובות מבלי להסתכן בדקירה או בשוד, והנה היא הולכת שם, בעלת
פוטנציאל נפיץ כמו של פצצת אטום, כמו של פטיש המוטח בעצמה, כמו פרשי האפוקליפסה בכבודם ובעצמם.
אני אוהב את החושך, הוא נותן לי לחשוב, הוא מרגיע אותי, חשכה מוחלטת, אפילה, עלטה גמורה, כשאני לא יודע
איפה אני ולא יכול לדעת איפה אני.
'ג'ק, בלי קרח' אני אומר
למלצרית, ושניה לאחר מכן מקבל כוס נמוכה עם נוזל שחום וצמיגי, אני מרחרח את הכוס,
זה ג'יימסון, המלצרית מהסה אותי לפני שאני מספיק להגיד משהו ואומרת 'זה מהגברת בלבן'.
אני ניגש אליה, מציג את עצמי בפניה, ומשם זאת מערבולת של מילים וריחות, היא מריחה כמו שמלאכים אמורים
להריח, היא מרגשת אותי, השיער שלה מתנופף ומפזר הבטחות של אושר, צווארה צחור
ונהדר, והעיניים, יש בהן משהו, עירוב של ייאוש ועייפות, כילו עייפה מלברוח, כאילו
נמאס לה להיות לבד, והיא לא מתכוונת להיות לבד הלילה.
היינו נפגשים בחשאי, רדפו אחריה, העבר שלה, ההווה שלה, כולם היו אחריה, והסתרנו את עצמנו מפני העולם, היינו
נפגשים בבתי מלון, כאילו מתגנבים, שוכרים שני חדרים.
היא הייתה מדהימה, נגיעות של טירוף אחזו בה, והתחלתי לחשוב שאולי אני הוא המטורף.
הלילות שהיינו מעבירים יחד,
מיוזעים, חמים, לחים, פורנוגרפים ממש.
המלון שאנחנו מתאכסנים בו
בשני חדרים נפרדים נראה ומריח כמו משהו שיצא מעיר הנופש של הביוב, בית גידול
והארחה של נרקומנים וזונות צעירים שרק מתחילים את דרכם בעיר החטאים שלי, אנחנו
עולים לקומה ה-13 של הבניין.
אני אוהב את החושך, הוא מאפשר לך לחסוך מעצמך את התחפושות, הוא מאפשר לך להיות מי שאתה באמת, מבלי לחשוש,
מבלי לשפוט.
חיטובי גופה היו עגלגלים,
מבנה הגוף שלה היה בנוי לריגושים, אנחותיה עדינות ורגועות, מתעצמות, היא שרטה את
גבי.
קמתי מהמיטה, לבשתי את מכנסי הג'ינס שלי, הדלקתי את הנרות שהבאנו, בשביל האווירה, ניגשתי לשטוף את פניי,
להתרענן מהזיעה, כשחזרתי, היא הייתה שם.
כדור פוגע בי ואני נופל
לרצפה, 'מה את עושה?'.
'זה לא יכול להמשך ככה, אני לא יכולה להמשיך לברוח, אני אשמה ואתה צריך לשלם את המחיר'
נשים, תמיד ידעו איך לגרום
לך להרגיש אשם.
אני קם מקומי על הרצפה, היא רועדת קלות, אני
מזהה את התנועות, את החשש, את הפחד מעצמת האקדח שמונח לה ביד, אני ניגש אליה,
ומסיט את האקדח מפני, אני סוטר לה על פניה והיא נופלת על הרצפה, אני בודק את
מחסנית האקדח, כמעט מלאה לחלוטין, חסר כדור אחד, אני חושב שאני יודע איפה הוא.
תיקון טעות, אני יודע בדיוק איפה הוא.
אני תופס אותה משערותיה
ולוקח אותה לחלון המרפסת.
האקדח מכוון לה לרקה,
בור תחתית לרגליה, בכל מצב, היא תמות הלילה.
במה את מאשימה אותי?
זו את שהפכת את המציאות שלך
להזיה, לא אני, רק את, היית כאן מבחירה, ידעת למה את נכנסת, החרבת לעצמך את ההווה,
ואת מתלוננת שאין לך עתיד.
'אמרתי לך, כבר בהתחלה, אני הרס, אני הרס עצמי, אני לא המקום לבנות בו, אני רק המקום להפלט לתוך אשליה נוחה,
את קנית את האשליה הזאת, את מכרת אותה בחזרה'
היא כל כך אמיצה, אף לא יבבה, לא נהי קל, כאילו אני מדבר למישהו אחר בכלל, כאילו לא בילתה איתי כל
סופ"ש שני בבית מלון זול אחר, בתואנה מגוחכת כזאת או אחרת.
'לכי מפה, את איבדת את הצפון, שכחת שאנחנו, את ואני, זה לא יעבוד, תחזרי לחיים שלך, לעבודה שלך, לבעלך,'
אני מפסיק כדי לנשום 'זה לא מעניין אותי'.
אני משליך אותה משערותיה על המיטה, נשען על אדן החלון ומדליק סיגריה.
'את יודעת, הדמיון שלך, זה
מה שהופך אותך לכל כך מדהימה, חוסר האחיזה שלך במציאות, הרדיפה הזאת אחר החלום,
אחרי הרקבון'.
היא שואלת בכניעה, 'אני יכולה גם?' ומצביעה על הסיגריה.
אני מדליק לה סיגריה ונותן לה אחת, 'תזהרי, הדברים האלו יהרגו אותך'.
היא מתבוננת בי, 'מה?' אני שואל, חסר סבלנות.
עיניה מחייכות אליי, היא
זורקת את הסיגריה הבוערת על המיטה, ניגשת לנרות ומתחילה להבעיר את הבית בלהבה
הבוערת, בטירוף שלה.
למה ציפיתי?
למה היא ציפתה?
מסתבר שבעתות מצוקה, אנחנו
מוצאים את הפתרונות היצירתיים ביותר לברוח.
חצי שנה חלפה מאז, לא ראיתי
אותה אף לא פעם אחת נוספת, איני יודע אם זה לטובה או לרעה, אם הטירוף טוב ובריא לי
כמו שהשפיות עבורה, אבל נשכבתי בחדר.
ארבע. ארבע וחמש דקות, אני עדיין ער, מהחלון יכולתי לראות רק את החושך.. ופנס רחוב אחד מהבהב.
רציתי אותה כל כך ברגע ההוא.
אני אוהב את החושך.
אני אוהב אותך, עלטה.
צ'רנו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-3 חודשים גם אני אוהבת את העלטה אינס
אבל העלטה האחרת, לא העלטה שלך, היא שמורה לך.
חזק! מטורף! וכ"כ עצוב! וואוו זה תפס אותי לא מוכנה אני חייבת להודות..
"שותה את דרכי לשינה", איזו מטאפורה מקסימה. א ה ב ת י:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 14 שנים ו-5 חודשים וואו סופר-מדפדף
-
לפני 14 שנים ו-5 חודשים התחברת? צ'רנובוג
אם התחברת לסיפור, זה מספיק, אם אתה צריך הסברים, גם את זה אני יודע לספק :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 14 שנים ו-5 חודשים אני חושבת שזה הסיפור הכי טוב שקראתי בפורום בינתיים emi273
הסיפור הזה פשוט השאיר עלי אושר עמוק!
פשוט ואו
אין שום מילים אחרות!
אתה פשוט מוכשר ואין לי שום מילה אחרת!
כול הכבוד לך ואני ממש אהבתי את הקטע!
אני המשיך והעקוב אחריך :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-5 חודשים וואו, תודה צ'רנובוג
-
-
לפני 14 שנים ו-5 חודשים ניייס. תולעת (ל"ת)
-
