שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה | 9

שַׁוְעָה-שַׁעֲשׁוּעַ, קִיא-קַעֲקַע, אוֹן-אַיִן, שַׁדַּי-שֵׁדִים,
אֵל-לֹא... מוכר במיוחד הוא הצמד גָּלוּת-גְּאֻלָּה המצוטט רבות.
ידוע גם זוג האנגרמות נֶגַע-עֹנֶג המוזכר בספר היצירה.
הבלשן הגרמני קרל אַבֶּל _(1837-1906) זיהה תופעה זו במצרית
עתיקה שבה אותה מילה ציינה שני מושגים מנוגדים. המילה כֵּן,
למשל, פירושה היה חזק וחלש בעת ובעונה אחת. המצרים
הקדמונים, לפי התיאוריה של קרל אבל, לא יכלו להבין את מושג הכוח
בלי להשוות אותו לניגודו. התפתחות השפה ודובריה גרמה במשך
הזמן להתפצלות המילים. המילה כֵּן שפירושה היה חזק וחלש
התפצלה ל־כֵּן חזק ול־כָּן חלש. קרל אבל ייחס את התופעה לכל
השפות השמיות וההודו-אירופאיות שבכולן ניתן עדיין למצוא
שרידים לאופן החשיבה הקדום. בלטינית, ביוונית ובאירנית,
לתואר קדוש יש שני פנים, פן חיובי, הקשור לאופייה הידידותי
לאדם של השכינה ופן שלילי, מאיים, המצביע על מי שאל לו
לאדם להתקרב אליו פן יבוא עליו עונש נורא. ממצאיו של קרל
אבל נתקלו בהתנגדות קשה מצד עמיתיו ולולא מאמרו של פרויד
מובנים מנוגדים של מילים עתיקות המסכם את התיאוריה של
הפילולוג, שאותה מצטט אבי הפסיכואנליזה כדי להקביל אותה
לאמביוולנטיות של החלומות, קרוב לוודאי שקרל אבל היה נבלע לחלוטין
בתהום הנשייה. פרויד שחיפש קשרים בין פסיכואנליזה להיווצרות
השפה קרא בשקיקה את כתביו של קרל אבל ופרסם עליהם את מאמרו
המפורסם שבו הוא עורך הקבלה בין הגאי השפה לדימויי החלום.