שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה | 7

(יְשַׁעְיָהוּ כד:יז-כ) הטוהר מזוהה עם שמירת גבולות, ערובה לשלום
העולם בעוד ששחיתות האנושות המשתוללת תוך פריקת כל רסן
תשחרר את מפלצות המים משלשלותיהן ותביא, בהתאם לתורת הגמול,
אסונות שונים ומשונים. חֻפַּת הגנה תסוכך על החפים, פח ופחת
ישאבו את הפושעים המפוחדים: פ.ח (שחיתות) ¹ ח.פ (טוהר) 1)
שמירה על גבולות, צדק, שלווה, הגנה, שלום -חוֹף -חַף
-חֻפָּה ¹ 2) חריגה, גאות, שטפונות, זעזועים -פַּח -פַּחַד
-פַּחַת טבעם הכפול של המים, מי ברכה ומי קללה, פלג אלוהים
וים השטן, מגלם באופן מובהק את הדיאלקטיקה של הטוב והרע,
החיים והמוות, הבריאה והכאוס, נושא מרכזי בתנ"ך שעיקר מטרתו
היא תיקון דרכיה של החברה האנושית. התואר רָטֹב המזוהה עם
מהות המים מורכב אכן מ־רַע ומ־טוֹב: רָטֹב ¬רַע + טוֹב
מקור החיים מצוי, לפי התנ"ך, בפירודם המבוקר של המים. הטוב
פילח את הרע בְּחִצּוֹ. ריבויים המרשים של הפעלים המציינים
את פעולת ההפרדה (בָּצַע, בָּקַע, זָמַר, חָצַב, חָצָץ,
חָתַךְ, טָבַח, כָּרַת, נִפֵּץ, נִתַּח, קָטַף, קִצֵּר,
רָצַץ, שִׁסַּע, שִׁסֵּף, תִּוָּה/הִתְוָה ועוד הרשימה
ארוכה) משמש הוכחה ניצחת לחשיבותו של הפילוח במעשה הבריאה
המכונן. כל מילות התנ"ך ספוגות, כדוגמת התואר רָטֹב, בטבעם
הכפול של המים ונושאות משמעות חיובית ושלילית. הפועל
בָּרָא, למשל, שמשמעות היסוד שלו היא הִפְרִיד, פירושו בבניין
פעל הוא יָצַר אולם בפיעל, בֵּרֵא, פירושו הוא, להיפך,