שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה | 6

מסר עקיף בדבר הצורך החיוני של כל אדם להקים סכר לגאות
יצריו המאיימים להטביעו: חַיִּים ¬גבול בלב ים וצמצומו
חַיִּים: ח (גדר) + -יִּם (הים החצוי) מי התוהו נכלאו אך לא
פסו מן העולם. המבול בזמנו של נוח שבו הותרו אזיקיהם לא
היה אלא חזרה לעידן שלטון המים הפוחזים. הקרב המתמיד בין
הבריאה לתוהו נערך גם בלב מילות התנ"ך. כל מילה ומילה מסמנת
בעת ובעונה אחת דבר והיפוכו, כל מילה נושאת בחובה את
ניגודה. חַף, למשל, אדם טהור וישר, בהיפוך אותיות, מציינת את
המלכודת, פַּח, שטומנים השטן וחבר מרעיו לטרפם. החף מזוהה
סמלית עם היחף, התם, החשוף בכנותו שאינו נועל את גופו
במסכות שקר ואינו מציג מצגות מתעתעות. מ־חַף גזורה גם חוֹף,
הגבול בין המים ליבשה שנקבע ביום השלישי לבריאה ושבשמירתו
תלוי גורל האנושות. אם לא ישמור האדם על גבולות יצריו, לא
יעצור עוד החוף את גלי הים. או אז יטשטשו גבולות הקוסמוס.
בהתפוררותו, יהפוך היקום למלכודת ענק: פַּחַד וָפַחַת וָפָח
עָלֶיךָ, יוֹשֵׁב הָאָרֶץ. וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד
יִפֹּל אֶל הַפַּחַת וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת, יִלָּכֵד
בַּפָּח כִּי אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ וַיִּרְעֲשׁוּ
מוֹסְדֵי אָרֶץ. רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ, פּוֹר
הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ, מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ. נוֹעַ תָּנוּעַ
אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר, וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה וְכָבַד
עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ וְנָפְלָה וְלֹא תֹסִיף קוּם.