שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה | 5

לבריאה הטהורה. הרקיע פילח אכן כחץ את התערובת הבוצנית
והעכורה והֲפָכָהּ למים צלולים וזכים. מהמילה חֵץ נגזרו
המילים חָצָה ו־חֵצִי. חֵץ, בשיכול אותיות - צַח - רומזת
לאופיו של הפיצול שבאמצעותו היטהרה טומאת הכאוס. פִּלּוּג מי
בראשית הפך את הַפִּגּוּל לצחות: צ.ח ¬ח.צ 1) פיצול לשניים
-חֵץ -חָצָה (ח.צ.י) -חֵצִי ¬ 2) טהרה -צַח עד ימינו נושאת
המילה מַיִם את זכרון פילוגם בצורת ריבוייה הזוגי -יִם שבא
מ-יָם, אותו אוקיינוס קדמוני ברגע פיצולו בו נפתח פתח תקווה
ונסלל שביל מעבר במערבולות המים הרעים. מִיָּם (מֵהַיָּם),
שמקורו בים, בהיפוך תנועות (i a - a i), נקרא מַיִם: מִיָּם
¬מַיִם הריבוי הזוגי המנציח את היטהרות הבריאה מאפיין
גם את אברי הגוף הזוגיים - עֵינַיִם, אָזְנַיִם,
יָדַיִם, רַגְלַיִם, שָׁדַיִם, קְרָבַיִם - החתומים, גם הם,
בסימן ההיכר הקוסמוגני. ריבויים הזוגי מסמל את המים
העליונים והתחתונים שבהתפצלותם לשמים וארץ יצרו מרחב מחייה
במעמקי ים המוות ומזכיר לָעִבְרִי את חובת נאמנותו לערכי
הבריאה הטבועה בגופו ובלשונו כאחד. ביום השלישי קיבץ הבורא
את המים שהציפו את הארץ מקצה עד קצה למקום אחד. עיצוב
המים שפינו מקום ליבשה היה תנאי מוקדם נוסף ליצירת
חַיִּים, מילה נוספת שריבוייה הזוגי, על משקל מַיִם, מהדהד את
גזירתו של הים הקדמוני לשְׁנַיִם. האות הפותחת את המילה,
חית, שפירושה גדר, רומזת על הגבול שהציב הבורא לים ומעבירה