שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה | 21

כִּסִּיתִי כְאָדָם פְּשָׁעָי, לִטְמוֹן בְּחֻבִּי עֲוֹנִי.
(אִיּוֹב לא:לג) איוב טוען לחפותו ומכריז שחֻבּוֹ שלו אינו
מזוהם בפשעים ועוונות כמו חֻבּוֹ של אדם. לשווא יחפשו
במעמקיה ובפיתוליה של נפשו של איוב, שום כתם לא יימצא בה.
אלוהים יודע עד כמה היא זכה וטהורה. אדם, שממנו מסתייג איוב,
לא רק טמן את עוונו בחֻבּוֹ. הוא דימה לעצמו שהוא וחוה
יוכלו להימלט מזעמו של אלוהים אם יתחבאו בסתר ענפיו העבותים
של עץ הדעת שנשתל במרכזו של גן העדן: (...)
וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם (...) בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. (בְּרֵאשִׁית
ג:ח) הפועל נֶחְבָּא והשם חֹב מוצאם מאותו שורש: ח.ב:
מעמקי הלב 1) מעמקי הנפש -חֹב (ח.ב) 2) שאדם מנסה להחביא
-הִתְחַבֵּא (ח.ב.א) (...) וְהִנֵּה אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז
בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו (...). (בְּרֵאשִׁית כב:יג) המילה סְבַךְ
שקרובה ל־חֹב ול־הִתְחַבֵּא מסמלת את נפשם הכאוטית, המפותלת
והמעוותת של החוטאים כולם אשר מבקשים תמיד להסתתר, הן כדי לבצע
את זממם והן כדי לברוח מעונשם. האם לא התחבא הנחש בין
ענפי העץ האסור? ח.ב / ב.כ 1) הפנימיות -חֹב (ח.ב) 2)
המפותלת -סְבַךְ (ס.ב.כ) 3) שאדם מנסה להחביא -הִתְחַבֵּא
(ח.ב.א) ס/ש . ב. כ 1) ענפים, שיחים או עצים סבוכים -סְבַךְ
(ס.ב.כ) / שׂוֹבֶך (ש.ב.כ) ¬ 2) מאורת חיות פרא בעבי היער,
בין העצים הסבוכים -סֹבֶךְ (ס.ב.כ) ¬ 3) רשת המכסה על
בור-מלכודת / סורגים -שְׂבָכָה (ש.ב.כ) בניגוד לאדם, הכלוא