שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה | 20

לשוני) והזין (עיצור שיני), קרובות: -טָבַח -זָבַח קרבתם
ההדוקה של פעלים אלה מבהירה את מובנה הסמלי של הקרבת
הקורבנות. כשם שהאל ביתר ורוצץ את המפלצת כדי לברוא ממנה את
העולם, כך גם האדם חייב למגר את החיה שבו, את יצריו הפרועים
ולהיות על ידי כך שותף בבריאה. הקרבת קורבנות, טבח וזבח,
איננה אלא חזרה על הקורבן הראשון שהוקרב על ידי האל על מזבח
הבריאה. בהמות המזבח מסמלות את חיית התוהו ובוהו שעליה חייב
העברי לוותר ולהמירה בסדר ובהרמוניה. הדרקון המורד המופיע
כסמל הרוע מזוהה עם האלילות. אחד מגלגוליו הוא התנין או
התנים המייצג את שליט מצרים: (...) הַתַּנִּים הַגָּדוֹל
הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו (...). (יְחֶזְקֵאל כט:ג) השימוש
החוזר במילה בְּתוֹךְ אינו מקרי. התנים היושב בלב בוצו של
הנילוס, סמל הרוע, מזכיר בהיפוך את הרקיע השקוף, כעין הבדולח,
שנרקם בלב התוהו: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי רָקִיעַ
בְּתוֹךְ הַמָּיִם (...). (בְּרֵאשִׁית א:ו) הקרבת קורבנות היא
אכן טקס המחייב את המקריב להשתנות שינוי עמוק ויסודי. הלז
יוותר על הפיתוי האלילי להקריב את בניו ובנותיו, מנהג שגור
בימים ההם, וימירוֹ בקורבן חיות. תָּוֶךְ_(פנימיות) קרובה
באופן הגייתה למילה הנרדפת שלה, חֹב (חיק, לב): העיצורים
ו.כ של תָּוֶךְ מהדהדים את העיצורים ח.ב של חֹב: ח.ב/
ו.כ: מעמקי הלב -תָּוֶךְ -חֹב בחֹב חֻבּוֹ האפל ניסה אדם
להסתיר את חטא אכילת הפרי האסור: [הֲלֹא הוּא יִרְאֶה] אִם