שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה | 17

החיתים, החורים, האמורים, הפרסים, ההודים והיוונים. העברים
הכירו ללא כל ספק את הסיפור הכנעני-אוגריתי שבו נחגג נצחונו
של בעל, אל הסערה, על אחיו, זבל ים הנקרא גם לויתן, אל
הים. שני האלים נלחמו על כתר המלוכה. בעל ואחותו ענת
הכניעו את ים וחבורת מפלצותיו במאבק זה על השלטון. גם מיתוס
הבריאה הבבלי היה מוכר לעברים: כוהנים מיהודה שהוגלו לבבל
חזו ככל הנראה בחגיגת ראש השנה הבבלי שבה הומחז נצחון אל
הסערה, בֶּל-מַרְדוּךְ, בשמו המלא, מקבילו של בעל הכנעני, על
מפלצת ענק מימית, אם כל האלים, תְּיָאמָת. חגיגה זו הייתה
הפקת על שנתית שנמשכה אחד עשר יום ובה נלחמו זו בזו שתי
קבוצות ניצבים שייצגו את שני המחנות היריבים. בטקס הממושך
הוקראה גם שירת העלילה הבבלית, הידועה בשם מילותיה הראשונות,
אֱנוּמָה אֱלִישׁ, 'בעת ממעל'. תיאמת, שיצאה נגד צאצאיה עם צבא
נחשים, תנינים ושדים, נוצחה שנה אחרי שנה על ידי נציג האלים
הצעירים, מרדוך. סיפור הבריאה הבבלי רצוף אירועים דרמטיים,
סערות יצרים, עימותים והרג. התמונה הראשונה מציגה ישות
מימית שהתפרשה על פני כל המרחב וכללה את אַפְּסוּ, אל המים
המתוקים ואת אשתו תיאמת, אלת המים המלוחים. מימיהם של הזוג
נבללו אלה באלה וכך נולדו שלושה דורות של אלים. כל זוג אלים
הוליד עוד זוג אלים אך האב הזקן, אפסו, שמנוחתו הופרעה על
ידי הצאצאים, דרש מאשתו להשמידם. תיאמת לא נענתה לו אך
אחד מהנכדים שחשף את מזימתו של סבו אפסו השכים להורגו.