שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה | 16

מבדילה בין מים למים בלי כל התנגדות, כבסיפור אגדה. מפרשים
רבים כבר עמדו על הניגוד החריף בין סיפור הבריאה של ספר
בראשית לסיפורי הבריאה בספרים אחרים המתארים קרב אלים בין
האל הבורא לבין הים הסוער המוצג כדרקון אימתני מורד
(ישעיהו כז:א, נא:ט-י; תהילים עד:יג-טו, פט:י-יא, צג:ג-ד;
איוב כו:י-יג). העימות בין מפלצת הים ושריה לבין האל הבורא
מסתיים בדיכוי המרד ובכניעת כוחות התוהו שקראו תגר על סדרי
הבריאה. מוטיב הקרב בין אל בורא לבין דרקון דמוי נחש שאוב
ממיתוס משותף לעמי המזרח הקדום. הדים רבים לסיפור פזורים,
כאמור, בתנ"ך וגם איוב, בין היתר, מביע התפעלות מנצחון האל
על נחשי הים: בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְובֻנָתוֹ
מָחַץ רָהַב. בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה, חֹלְלָה יָדוֹ
נָחָשׁ בָּרִחַ. (אִיּוֹב כו:יב-יג) כלומר: בכוחו הכריע
אלוהים את הים ובתבונתו מחץ את רהב. ברוחו התבהרו השמים
ובידו דקר והמית את נחש הבריח. נחש הבריח מגלם את הים
הקדמוני המורד ששוסף, רוצץ והובס. שמות רבים אחרים ניתנים
למפלצת השחצנית והסרבנית וביניהם: רַהַב (איוב ט:יג, כו:יב;
ישעיהו נא:ט; תהילים פט:י), תַּנִּין (איוב ז:יב; ישעיהו
נא:ט), לִוְיָתָן (ישעיהו כז:א; תהילים סד:יד), תְּהוֹם
(ישעיהו נא:י; איוב לח:טז), יָם (איוב ז:יב). בקטעים אלה
ניכרת השפעת מיתוס היריבות בין אל סערה לאל ים, מיתוס
המשותף לעמים רבים ובהם השומרים, הבבלים, המצרים, הכנענים,