שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה | 15

של החוטאים, הרשעים המקרבים שפתותיהם לשולי ספל משקה
רותח (שפה-ספל-סף-סוף), סופם שיפלו ויטבעו בים טומאתם,
ישוספו בחרב, יישרפו באש חמת האל. אך על נהרות דם החוטאים
יוקם עולם חדש שבו תרחצנה רגלי צדיקים בשמן, חלב ודבש.
הפרק השישי יבהיר כיצד ניתקו עצמם אדם וחוה ממקור השפע
האלוהי וגורשו מטבור תבל. גרעין שומן קשה נוצר בחובם ושלח
סבך קוצים לכל עבר, מעבה את עורם, מכסם במעטפות אטומות
וטמאות. גם האדמה שעליה דרכו רגליהם התכסתה בהתאם קוץ ודרדר,
חוחים ועשבים, שמיר ושית. מי הנהרות באשו, עצי הפרי יבשו.
הבריאה נחבלה ונבלה. שיבת הגולים לארצם תבשר בריאה מחודשת
שלא רק תתקן את חטאי קודמתה אלא אף תעלה עליה בזהרהּ
ובזַכּוּת פלגיה. הפרק האחרון יסתייע בשיר השירים כדי לסכם את
המסר התנ"כי. עלם החמודות שחיכו מתוק ובת הנדיב שחלב ודבש
תחת לשונה חוגגים את אהבתם, בהתאם לערכי הבריאה, בגן עדן
פורח, מתקנים את כלימתם וקלונם של אדם וחוה. כמיהתם של בני
הזוג זה לזה דומה לכיסופיהם לאלוהים. דאגתם זה לזה דומה
לאחוות תאומים. שלמה והשולמית מתקנים גם את יחסי יעקב ועשו.
באחרית הימים, לפי ישעיהו, ירמיהו ושאר הנביאים, תלכנה כל
אומות העולם לפי הדוגמה הניתנת בשיר השירים. כולם יהיו אחים
וינקו מחלב אותו שד, מטוב אל שדי, אל אחד. 1 ביתור הדרקון
הפרדת האוקיינוס הבראשיתי לשמים וארץ בפרק הראשון של ספר
בראשית נעשית לכאורה בקלות וללא כל מכשול. מחיצה בשם רקיע