שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה | 14

מאמצעו כמוהו כשני עמודי תווך המחברים בין שמים לארץ שעץ
הדעת ועץ החיים בתוך גן העדן כמו גם העמודים יכין בועז
בקדמת מקדש שלמה משמשים להם ככפילים. הפרק השלישי יבחן את
הסכנה האורבת לארץ אם תבחל בטוהר הרקיע ותבחר להיכנס לעורו
של אותו נחש קדמוני מושחת. התום יחזור לטומאה (קרבת
השורשים ת.מ.מ ו־ט.מ.א אינה מקרית). גורלה של אנושות שנפלה
לשחת יהיה כגורלה של המפלצת הקמאית שאותה הקימה לתחייה
בחטאיה. בריאה חדשה תקום על גופותיהם של החוטאים המושחתים
שייטבחו ויישחטו. מהטמא יבקע שוב הַתָּם. הפרק הרביעי יסביר
כיצד מסגר הבורא את המים שהציפו את כל היקום ועשו כאוות
נפשם, כיצד עצבם וצופפם בין חופים, גדות וגבולות. מתנין צמא
דם, יהיר ומתנשא, הפך הים לבעל בריתו של הבורא, מודע
לערכיו, עורג לקרבתו. תהליך הזדככות המים (מזחיחות לְזַכּוּת,
מגאווה לגעגועים) מבשר את שיבת בני ישראל הסוררים לגבולות
נחלתם, מגלות לגאולה. הדרך ממדבר ישימון לארץ פורחת,
מִצָּיוֹן (=צִיָּה) לְצִיּוֹן, עוברת באפיק שבו זרמו מי הבריאה
כדי להתקבץ בגבולותיהם. עוד לפני שהגיעו המים ליעדם, כבר
הִפרו את השממה בדרכם, רמז להתלכדות ההפכים העתידה לבוא.
הפרק החמישי יקשר את אכילת הפרי האסור לדימוי שתיית כוס
חמת אלוהים. בין שיני אדם וחוה הפך עסיס פרי עץ הדעת לארס
נחש. הרע נטמע בגופם ובנפשם. אך לדורות הבאים יש עדיין
אפשרות בחירה. ההוללים השותים לשכרה יין תנינים חמרמר מיקבם