שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה | 13

(חֵץ/צַח, חַף/פַּח, פִּגּוּל/פִּלּוּג,
רָקַע/קָרַע/עָקַר/עָרַק), כל אלה יגלו לנו איך עיבד המונותיאיזם התנ"כי את
המיתוסים האליליים כדי להתאימם להשקפת עולמו המתבדלת ובאיזו
חיוניות יצק תוכן חדש ומהפכני למסגרות הקיימות כדי לעודד את
החברה האנושית לעדן את החייתיות הטמאה הטבועה בה מנעוריה,
להתעלות ולהיטהר. הפרק הראשון יעסוק בהדיו של מיתוס בריאה
קדום הנשמעים בתנ"ך. ענק מימי דמוי נחש נחצה לשניים,
בתווך, שוסף, נטבח ונזבח. ממחצית גופו העליונה נבראו השמים
ומחצית גופו התחתונה שימשה ליצירת הארץ. עקבותיו של סיפור
הדרקון שבותר והובא כקורבן נמצאים לא רק בתיאורים וברמזים של
האירוע אלא גם בלב ליבן של המילים. שמות עצם ומילות יחס
החוזרים פעמים רבות בתנ"ך, תָּוֶךְ, תּוֹךְ, קְרָבַיִם,
קֶרֶב, בְּקֶרֶב, בֵּין, מספרים כל פעם מחדש את לידתו של
היקום מתוך קרביה של חיה קמאית שביתור מותניה, בין מעלה
ומטה, נתן את אות הפתיחה לפינוי מרחב מחייה לכל אחד ממרכיבי
העולם החדש. הפרק השני יעמוד על מהותו של הרקיע, תקרה לעולם
התחתון וקרקע לעולם העליון, שנרקע מקריעת המפלצת הימית
במותניה ואפשר את עקירת הרוע ששרר בכל המרחב וכליאתו במתחם
מצומצם. התפצלות גוש הים הבראשיתי הפכה את מי התוהו המרופשים
למי ברכה זוהרים. נביעתם כלפי מעלה חנכה את כריית הבאר
הראשונה ודליית מימיה. ירידתם לאדמה חנכה את ה"גשם" הראשון
והיקוותו בימים ובשאר מקורות המים. צינור המים שעלה וירד