שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה | 12

המזוהה עם האלילות ואת הטוב המתוק של הבריאה, שלום שלווה
ובטח, סמל האמונה המונותיאיסטית המובעת בתנ"ך. ראיית העולם
החדשה מעניקה לדו-הקוטביות של השפה משמעות מוסרית ספציפית
בדרישתה לבחור בערכים שהיא מסמנת אותם כטובים ומבורכים, ערכי
הבריאה, ולהתרחק מעולם האלילות המקולל, המתויג כשטני ומועד
לכאוס. התורה נותנת לפני בני ישראל את הטוב והרע, את החיים
והמוות, את הברכה והקללה, את שמירת חוקי ה' או את ההליכה אחרי
אלוהים אחרים ומכוונת אותם לבחור בבחירה הנכונה: וּבָחַרְתָּ
בַּחַיִּים (דברים יא:כו-לב, ל:טו-כ). מטרת נושאי הדגל של
המונותיאיזם התנ"כי היא לתקן את בחירתם של אדם וחוה ברע, באלילות
ובמוות כך שכל משמעויותיהן השליליות של המילים שהתפרצו מכלאן
ברגע בו נגסו שיני החוטאים בפרי המתוק שהפך למר תאבדנה את
כוחן ואף תיעלמנה. חקירת מילות התנ"ך לפי שיטתו של הבלשן
העלום, קרל אבל, מגלה אופקים חדשים ומרתקים. מובן האותיות
והדרך הלא שרירותית בה הן מצטרפות למילים, חקירת קשרים
סמנטיים בין אותיות ומילים דומות בצליליהן למרות הכתיב השונה
(תָּוֶךְ/טֶבַח), התחקות אחר קשרים ניגודיים בין מילים קרובות
(אֵל/אַל/לֹא), ולפעמים אף זהות (חֵמָה במובן של רַעַל
נְחָשִׁים/יַיִן מֻרְעָל/זַעַם אֱלֹהִים לעומת אותה מילה במובן של
חֶמְאָה, מַאֲכַל מוֹתָרוֹת מְפַנֵּק; שׁוֹד, במובן של
שְׁדִידָה וּגְזֵלָה לעומת אותה מילה במובן של שְׁדֵי אֵם
הַמְּנִיקָה בְּאַהֲבָה), פרישת מניפות אנגרמות של מילים