שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה | 11

מאחורי אותיות אחרות, בהתאם למקומה בשורש הפועל: כשהיא פ'
הפועל, י.ר.ד, י.ל.ד, י.ר.י, היא "מתחפשת" לוו בהפעיל -
הוֹרִיד, הוֹלִיד, הוֹרָה; כשהיא ל' הפועל, ע.ש.י, ק.נ.י,
י.ר.י, היא "מתחפשת", במקרים מסוימים, להא בפעל - עָשָׂה,
קָנָה, יָרָה). בין אם האל מופיע, בין אם הוא מסתתר ובין אם
הוא מתחפש, הוא תמיד אינסופי ונמצא בכל מקום, אומרות לנו
אותיות אלה שאופיין כפול. גם תופעת הסמיכות הנפוצה כל כך
בתנ"ך (למשל, רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, בראשית א:יד; חַיַּת
הָאָרֶץ, פס' ל) מחברת בין שני רכיבים ויוצרת ביניהם קשרים
סמנטיים מגוונים תוך שהיא ממזגת אותם, מבחינה פונטית, למילה
אחת. ניתן גם להוסיף את הביטויים הנקראים צימודים, תֹּהוּ
וָבֹהוּ (בראשית א:ב), שֹׁד וָשֶׁבֶר (ירמיהו מח:ג),
כַּפְתֹּר וָפֶרַח (שמות כה:לג) שבהם, בניגוד לסמיכות, שני
המונחים, המחוברים בוו קמוצה, שומרים על עצמאותם כשתי מילים
העומדות בפני עצמן, נרדפות אומנם אך נפרדות. מומחי השפות
המסופוטמיות מצהירים כיום שתופעת הדואליות שולטת גם בבבלית ואף
בכל הלשונות שנכתבו בכתב היתדות. הדואליות הטבועה בשפה
משקפת את הדואליות המאפיינת את אלוהים, שליט אחד וכל יכול,
נגלה ונסתר, ממית ומחיה, בורא הטוב והרע, יוצר האור ועושה
החושך שמחץ את התוהו, גאל את הבריאה משִּׁביהּ ורפאהּ
מחוליהּ. מפי עליון יצא הרע והטוב. כל מילה ומילה כמו חצויה
לשניים, מכילה את הרוע הנורא של התוהו ובוהו, רעש, רעד וטבח,