תעתוע אפל מאת דנה מויסון | עמוד 5

תעתוע אפל | 5

מעיניה הכחולות-ירוקות קווצות שיער סוררות. "זה בדיוק מה
שהתכוונתי לשאול אותך, דיוויס, בתור הבלשית שאמורה להיות אחראית
על התיק הזה," ענה בקרירות. אמורה להיות אחראית? נראה
כי מצבה מידרדר מרגע לרגע. "ובכן..." היא ניסתה למשוך
קצת זמן, בעודה תוהה איך תגרום למפקדהּ לא לשים לב לעובדה
שאין לה שום דבר לחדש לו. "שני הפרופילים העיקריים של
הרוצח כבר קיימים ואני נעזרת בהם כדי למצוא הוכחות שיאשרו
אחד מהם. אני בדרכי לעבור על התיקים שנית, אולי יש משהו
שפספסנו." "כבר עשינו את זה," אמר רוב. "לכל הרוחות, דיוויס,
אנחנו חייבים להראות איזושהי התקדמות, ואת לא מספקת את
הסחורה. את לא מבינה אילו לחצים מופעלים עלי מלמעלה. את יודעת
שזה אחד האירועים הכי מסוקרים בשנתיים וחצי האחרונות, מה
שאומר שאם לא נפתור את העניין בקרוב, התחת שלנו יהיה בסכנה.
אני לא יכול להמשיך לחפות עלייך." הוא עצר ונשם נשימה
עמוקה. "אם את חושבת שאת לא יכולה לעמוד בזה..." "רוב,
שנינו יודעים מה אני שווה, ואתה יודע שאף אחד אחר לא היה
יכול להגיע רחוק יותר עם הראיות המועטות שיש בידינו," ענתה
בביטחון, אף שלא הרגישה כך. בשנה האחרונה בלבד התגלו ארבע
גופות, והיה ברור שהרוצח מתחיל לצבור יותר ביטחון ויותר
ניסיון. בכל פעם שגופה נוספת נתגלתה, שרון הרגישה את עומק
כישלונה. אבל היא מעולם לא הייתה מהסוג שמרים ידיים.
"תקשיב, צריך לחזור לשורש העניין. אין ספק שיש לנו עסק עם

©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ