בתחנת המשטרה של ניו-יורק נשארה סדרת הרציחות של הנשים היפות בגדר תעלומה. בין הצעירות הרבות שנמצאו חסרות רוח חיים, לא נמצא כל מכנה משותף, פרט למראה החיצוני המרשים שלהן, שהושחת בברוטאליות. לאיש לא היה מושג מי יכול להיות הרוצח.
במהלך שש השנים שבהן עבדה הבלשית שרון דיוויס במחלק הרצח, היא כבר פתרה אינספור תיקי רצח שונים, אך התיק הזה היה הקשה מכולם. היה ברור שמדובר בפושע מיומן, שכמעט שלא הותיר אחריו עקבות. שרון תהתה אם יש לו ותק בתחום ואולי אף קשר לפרשיות נוספות לא פתורות.
מהניסיון שצברה בעבודה משותפת עם פסיכולוגים משטרתיים, היא יכלה להרכיב פרופיל מעורפל של הרוצח או הרוצחת. מסקנותיה עד כה העלו כי אין ספק שמדובר באדם פיקח ופרפקציוניסט ביותר. סביר להניח שהיה ידוע ככזה גם בסביבתו הטבעית. לגבי מין הרוצח נשקלו שתי האפשרויות, אם כי העובדה שמעל תשעים אחוז ממקרי הרצח הסדרתיים מבוצעים על-ידי גברים, הובאה בחשבון. אפשרות אחת שהועלתה הייתה שמדובר בגבר שספג בילדותו התעללות והשפלה מדמות נשית, וסביר להניח שהשחתת הפנים סימלה עבורו מעין ניצחון ונקמה הקשורה בחוויות העבר. מנגד, לא היו סימנים לתקיפה מינית, המאפיינת לרוב רוצחים ממין זכר, אך הדבר היה יכול להתקשר גם לתחושת הסירוס שהרוצח חש בגלל אותה דמות נשית מעברו. אפשרות אחרת, סבירה פחות לדעתה, הייתה שמדובר באישה שמכפרת על רגש נחיתות פנימי בהפיכת נשים יפהפיות, שמהוות מקור איום עבורה, לנחותות ומכוערות ממנה. מאחר שמבחינה סטטיסטית אחוז קטן מאוד של רוצחים השתייכו למין הנשי, גם כיוון זה לא הסתמן כמבטיח במיוחד.
בכל מקרה, לא נמצאו ראיות שיוכלו לאשש או להפריך אף אחד מכיווני החקירה, כך שהם נשארו תיאורטיים לחלוטין - לא טוב כשאת מנסה לפענח פרשיית רצח. שרון הייתה זקוקה נואשות לקצה חוט.
הפתולוגית קבעה כי הפציעות על הגופות נגרמו במהלך ארבעים ושמונה השעות שלפני מותן, וכי הנזק למפרקים מעיד על כך שהן נקשרו בחוזקה. כמו-כן, נמצאו בגופן שאריות של כלורופורם ו-GHB, הידוע גם כ"סם האונס", אף ששרון ידעה כי אין כל עדות לתקיפה מינית. נראה שהרוצח רצה להבטיח שקורבנותיו לא תוכלנה להשיב מלחמה.
אבל איך הן הגיעו למצב הזה מלכתחילה? האם הרוצח התנפל עליהן מאחור או שהן פגשו בו מרצונן? ואם כן, מדוע? השערות שונות ומשונות עלו בראשה של שרון, בניסיון לענות על השאלות הללו. היא ידעה שאין טעם לירות לכל הכיוונים המעורפלים האלה, אלא רצוי להתבסס על העובדות בשטח. הבעיה הייתה שלא היו כאלה. הזמן החל לדחוק בה יותר ויותר, והיא הרגישה בכך.
באותו רגע נשמע קולו של המפקד שלה, ראש מחלק הרצח של משטרת ניו-יורק, רוב ג'קי.
"דיוויס, בואי לפה עכשיו!" שאג ברחבי המחלקה.
שרון חצתה את האולם במהירות שלא הייתה מביישת משתתף מרתון, אגב איסוף שערה הבלונדיני הארוך לעיגול זהוב מעל קודקודה.
"יש משהו חדש?" שאלה, מסיטה מעיניה הכחולות-ירוקות קווצות שיער סוררות.
"זה בדיוק מה שהתכוונתי לשאול אותך, דיוויס, בתור הבלשית שאמורה להיות אחראית על התיק הזה," ענה בקרירות.
אמורה להיות אחראית? נראה כי מצבה מידרדר מרגע לרגע.
"ובכן..." היא ניסתה למשוך קצת זמן, בעודה תוהה איך תגרום למפקדהּ לא לשים לב לעובדה שאין לה שום דבר לחדש לו. "שני הפרופילים העיקריים של הרוצח כבר קיימים ואני נעזרת בהם כדי למצוא הוכחות שיאשרו אחד מהם. אני בדרכי לעבור על התיקים שנית, אולי יש משהו שפספסנו."
"כבר עשינו את זה," אמר רוב. "לכל הרוחות, דיוויס, אנחנו חייבים להראות איזושהי התקדמות, ואת לא מספקת את הסחורה. את לא מבינה אילו לחצים מופעלים עלי מלמעלה. את יודעת שזה אחד האירועים הכי מסוקרים בשנתיים וחצי האחרונות, מה שאומר שאם לא נפתור את העניין בקרוב, התחת שלנו יהיה בסכנה. אני לא יכול להמשיך לחפות עלייך." הוא עצר ונשם נשימה עמוקה.
"אם את חושבת שאת לא יכולה לעמוד בזה..."
"רוב, שנינו יודעים מה אני שווה, ואתה יודע שאף אחד אחר לא היה יכול להגיע רחוק יותר עם הראיות המועטות שיש בידינו," ענתה בביטחון, אף שלא הרגישה כך. בשנה האחרונה בלבד התגלו ארבע גופות, והיה ברור שהרוצח מתחיל לצבור יותר ביטחון ויותר ניסיון. בכל פעם שגופה נוספת נתגלתה, שרון הרגישה את עומק כישלונה.
אבל היא מעולם לא הייתה מהסוג שמרים ידיים.
"תקשיב, צריך לחזור לשורש העניין. אין ספק שיש לנו עסק עם מקצוען ולכן, אם ישנן טעויות, הן יימצאו ברצח הראשון. אנחנו חייבים להתחיל מהתחלה, רק כך נוכל להתקדם לנקודת הסיום. אנחנו כבר בקיאים בשיטות של הרוצח, במניעים שלו. אנחנו זקוקים רק לטעות אחת קטנה, ואני יודעת שאמצא אותה. אהפוך עולמות אם אדרש לכך."
שרון חשה משולהבת מההצהרה האמיצה שלה. היא הרגישה ששוב כבשה את רוב והצליחה להרגיע אותו. היא כבר ראתה את תחילתו של החיוך שלו וחיכתה לשמוע את המשפט הקבוע: "או.קיי. דיוויס, סומך עלייך, אלוהים יודע למה. תתחילי לזוז."
אבל היא לא שמעה את המילים הללו. הסלולארי של רוב צלצל. הוא ענה ושתק לאורך כל השיחה. שרון הבחינה שהווריד ליד מצחו מתחיל לבלוט - סימן רע מאוד. כשניתק אמר רק דבר אחד:
"נמצאה עוד גופה."
