ילדת פלא מאת רוי יקובסן | עמוד 7

ילדת פלא | 7

הידע שמתנגש בך בילדותך כמו רכבת משא ואחר כך אי אפשר
להיפטר ממנו; תחשבו על כל הריחות, לכל משפחה ריח משלה,
שמבדיל אותה מכל האחרות, וכל הפרצופים והקולות, המקהלה
הצורמת של השיכונים, תראו את הגופים שלהם, את הבגדים
והתנועות כשהם יושבים בשרוולים מופשלים ואוכלים ארוחת ערב
ומתקוטטים או צוחקים או בוכים או סותמים את הפה ולועסים שלושים
ושתיים לעיסות בכל צד. מה יש ליגואר לעומת כל זה? אקדח בתא
הכפפות? במקרה הטוב. חשבתי הרבה על המכונית הזאת, הרבה מדי,
ככל הנראה, צבעה היה ירוק בקבוק. "אבל צריך להוסיף על זה
דבק," המשיכה גברת סיבֶרסֶן, כאילו פתאום עלה בדעתה שהכול
הולך חלק מדי. "לא נכון," קטע אותה אדון סיברסן, שעכשיו
התברר ששמו פרנק. כי גברת סיברסן שאלה בנימה חדה, "מה אתה
אומר, פרנק?" ולקחה ממנו את הקבלות והחלה לבחון אותן במבט
ביקורתי מבעד לזוג משקפיים שחורים כפיח בעלי צורת משושה, שלא
היה קל כל כך למצוא אותם בין פסלוני החרסינה התכלכלים
ומאפרות הפח האוֹבַליות שעמדו על כל מדף ומדף, במקום שלדעתי
היו אמורים לעמוד ספרים. אין להם ספרים במשפחה הזאת? אבל
פרנק משך בכתפיו באדישות וחייך לאמא והניח אגרוף כבד
כעופרת על שערי הקצוץ ואמר: "נו, פין, אז אתה הבוס בבית?"
ההערה נאמרה ככל הנראה בהשראת כתמי הצבע הירוק שעל פָּנַי
ועל אצבעותי ובשערי ובוודאי נראיתי כאילו אני עובד כמו
גבר כדי שחיינו לא יסטו ממסלולם. "כן, הוא כל כך טוב עד

©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ