אישה במידות טובות מאת פזית בן נון בלום

אישה במידות טובות | 5

(ריבועי בלוקים הכולאים בתוכם חצרות מוזנחות, שם לא תלויים
שלטי מספרים על הבתים, וכל מרפסת מוגדרת על ידי חמש
המרפסות, שלוש למטה ושתיים מכל צד, שאת פרטיותן היא מפֵרה).
ממרומי גיל שמונה שלי נראתה לי אחותו מחוטבת כאפרודיטה,
למרות שהיתה רק בכיתה ח'. ילד גבוה כתורן בשיער ג'ינג'י
מתולתל הניח את ידו על גבה. למה שתלך, חשבתי שאתה רוצה, הוא
אמר לג'ינג'י שמנמן במכנסי ג'ינס כחולים ובחולצה מודפסת,
אחיו הצעיר, ככל הנראה, שישב מצונף, שעון על צדה החיצוני
של החומה התוחמת את בית הכנסת. האח הצעיר אסף את ברכיו
אל חזהו והשקיע מאמצים כבירים בניסיון להתמזג עם הקיר.
זה מה שאתה רוצה, אז קח את זה, חזר ואמר, אתה צריך ללמוד
לקחת את זה, ודחף אליו את הילדה, שאיבדה לרגע את שיווי
המשקל, ומיד התעשתה. היא קרבה אל האח הגדול, הביטה בעיניו,
ואז הצמידה את שפתיה לשלו ארוכות. הוא לא אמר מילה ולא
כרך סביבה את זרועותיו, אבל גם לא ניתַק מנשיקתה. עוד כמה
רגעים, והיא כרעה על ברכיה ופתחה את רוכסן מכנסיו (צליל
השיייייייייז שליווה את התנועה חרש את בשרי בצמרמורת), הניחה את
איברו בכף ידה, ואז קירבה אליו שפתיים בזהירות. כל אותה העת
זחל הג'ינג'י השמנמן על ברכיו לאורך החומה עד למרחק בטוח,
ושם קם על רגליו והסתלק בריצה. הנחתי את הספר הפתוח על
ברכַּי והבטתי בפליאה בילדה הכורעת, סוקרת את צדודית פניה,
שערה החום המגוהץ התחוב מאחורי אוזניה, הסנטר העגול,

©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ