אישה במידות טובות מאת פזית בן נון בלום

אישה במידות טובות | 4

ואסף את בת השבע וחצי המעצבנת שלו ממקום מחבואה מאחורי
האורן, משם היא צופה מרותקת אל דלת סגורה, כמו כמוסים
מאחוריה כל סודות הגלובוס. מאז אותו ערב האמנתי שאטלס מבלה שם
את הלילות כמו דרקולה, נשכבת על מדף עץ ומצליבה את
זרועותיה על חזהּ בטרם תעצום עיניה, או בהליכת סרטן משתחלת בין
שני ספרים ונחה שם זקופה כל הלילה, רק קיבורת זרועה וצדי
ירכה מלמדים על מקום הימצאה, שוקהּ חשופה במקום שבו
מתנוססת על שדרות הספרים האחרים שעל המדף מדבקה בציון מספר
דיואי. היא לא נראתה לי לא מרוצה או בודדה, אלא מצויה בסוד
סדר הדברים, ולכן מדקדקת מאוד בשמירה עליו. היא הלוא ידעה
לאן כל ספר שייך, אפילו ספרים כבדים ומשעממים, אפילו כאלה
שכרטיסיית הנייר הדבקה בהם במסירות מלמדת שאיש לא פתח מעולם,
וזה נראה לי אז ראוי להערצה. בחמישה לשמונה אחד יצאתי
מבית לסקוב כשאפי עדיין קבור בספר, מאמצת הליכת
עיוור־למחצה, צעדים זעירים ורגליים מגששות מפני מהמורות עירוניות,
כגון עמודי חשמל, עצים דקי גזע ומטנפי מדרכת או עוברי אורח
טרודים, עינַי אונסות את האותיות לתבניות מילים, והחשובות
שבהן נגרסות כחצץ במערבל המשמעויות המוגבל שהיה אז מוחי
הצעיר. קיצרתי דרך חצר בית הכנסת הישן כששמעתי קול מוכר
בשדרה שלפנַי. התחבאתי מאחורי החומה כדי להציץ. זה היה קולה
של אחותו הבכורה של ילד מהכיתה, אחד שנבחר תמיד אחרון
לכדורגל משום שהיה חסר לו מפרק בברך, וגר בשכונה של הרכבות

©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ