הרועה - סיפור חייו של אריאל שרון | 33

לבין המנזר שבמעלה ההר. בשעה 04:30 לפנות בוקר ניתנה
הפקודה להסתער. יעקב בוגין לא ישכח את הרגע הזה כל חייו:
"פתאום, בבת אחת, נפתחה לעברנו אש תופת. זו היתה מכת ירי
אדירה, מתוכננת ומתוזמנת, מכיוונים שונים. לרוע המזל המכה
הזו תפסה את המחלקה שלנו, שהיתה מחלקת החוד, במדרון חשוף.
אני זוכר שהכדורים ריצדו סביבנו כמו טיפות גשם. גם כדורים
וגם פגזים, השטח כולו היה מטווח. לפתע הוטלתי בחוזקה על
הרצפה. הרגשתי סחרחורת, חום, צמרמורת, ורעש מחריש אוזניים של
צלצול פעמונים. חטפתי קליע בלסת, עצמתי עיניים וחיכיתי
לסוף. למזלי, לא רחוק ממני שכב הסגן של אריק, בחור בשם רמי
ממגדיאל, והוא זחל אלי תחת אש איומה יחד עם חובש. שניהם חבשו
אותי, ורמי גרר אותי במורד המדרון תחת אש תופת. שמתי לב,
שיתר הפלוגה שלנו נסוגה לאחור, ותפסה מחסה מאחורי הגבעה.
רק אנחנו, אנשי מחלקת החוד של אריק, נלכדנו במדרון החשוף
וכעת דהרנו למטה כדי לחפש מחסה בוואדי. אריק מצא קפל קרקע
בוואדי, שבו היה אפשר להסתתר. רק מאוחר יותר התברר לנו,
שהוואדי הזה הפך למלכודת מוות. "רמי ואני התקדמנו למטה,
לעבר קפל הקרקע שמאחוריו הסתתרו אריק ויתר חיילי המחלקה,
והירדנים ירו עלינו כמו במטווח ברווזים. לבסוף קליע אחד השיג
את רמי, והרגו. בלית ברירה פתחתי בריצת אמוק, בזיגזגים,
כשהירדנים ממשיכים לירות עלי מכל הכיוונים. הייתי כבר בלי הרובה
הקנדי הענק שלי, שאותו השלכתי מייד כשנפצעתי, ותוך כדי