הרועה - סיפור חייו של אריאל שרון | 32

התזוזה, טעה האוטובוס הראשון בשיירה בניווט ושוב בוזבז זמן
יקר. הנסיעה מחולדה ללטרון, שהיתה אמורה להימשך 30 דקות
בלבד, התארכה וגזלה מן הלוחמים שעות יקרות שבהן יכלו להתקדם
אל היעדים בחסות החשכה. כאשר האוטובוסים פרקו את הלוחמים
בסמוך למבנים הנטושים של מחנה המעצר הבריטי, שבו נכלאו
מנהיגי המחתרות בטרם קום המדינה, השעה היתה בסביבות 02:30
אחר חצות. הפלוגות התפצלו ליעדים השונים כאשר מפקד פלוגה
ב`, אשר לוי, מוביל את אנשיו בטור עורפי לכיוון מנזר
השתקנים ושרידי המצודה הצלבנית. השקט מסביב היה מטעה. במעלה
ההר, מאחורי עמדות מבוצרות, המתינו להם בסבלנות מאות
לוחמים ערבים חמושים במקלעים, רובים, תותחים, מרגמות
ושריוניות. עמדות התצפית, שמיקמו הירדנים בראש המצודה הצלבנית,
מסרו לגדודי הלגיון נתונים עדכניים על מיקום הכוחות
הישראליים ונתיב תנועתם. השעה היתה כמעט ארבע לפנות בוקר.
ערפילי הלילה התפזרו, והשחר החל להפציע על הגבעות שמהן מורכב
מתחם לטרון. מפקד הפלוגה, אשר לוי, הורה למפקד מחלקת החוד,
אריק שיינרמן, שהגיע הזמן להתפצל. בצעדים מהירים התקדמה
מחלקתו של אריק, על 36 לוחמיה, לכיוון המורד המשתפל אל ואדי
טחון, ערוץ נחל קטן שזורם למרגלות גבעות לטרון. כמה מאות
מטרים לפניו יכול היה אריק, שצעד בעצמו בראש הכוח, להבחין
בבירור בבתי הכפר הערבי לטרון ובצילם האפרורי של המצודה
והמנזר. רק כרם גפנים שנטעו הנזירים הפריד בין ערוץ הוואדי