הרועה - סיפור חייו של אריאל שרון | 31

על עמדות האויב ממזרח ללטרון (רכס בית סוסין והכפר דיר
איוב). השתלטות דו‑ראשית שכזאת תבטיח שליטה מלאה על הכביש
לירושלים. לכאורה תוכנית פשוטה, אולם בשטח, מחוץ לצריף, הלכה
והתארכה שורת התקלות: האוטובוסים שעמדו להסיע את הלוחמים אל
גזרת לטרון הגיעו באיחור. מפקד גדוד 32, צבי גרמן, התעלף
לפתע ורופא קבע שהאיש תשוש מימי לחימה ממושכים ומחוסר שינה
ואיבוד משקל. הוא שלח אותו לחדר החולים ביער חולדה, ובמקומו
הוזעק מפקד גדוד מחליף מבחוץ, חיים לסקוב, לימים רמטכ"ל צבא
הגנה לישראל. גם מחלקת הסיוע, שהיתה אמורה להצטרף לגדוד
32, ויחידת המרגמות 155 מ"מ, שבעוצמת האש שלה תלו מפקדי
הכוח תקוות רבות - חסרו. החייל יעקב בוגין משחזר: "רק
לפנות ערב כינסו את כל אנשי הפלוגה שלנו, פלוגה ב`, וסיפרו
לנו שמטרת הפעולה היא לכבוש את המנזר הצרפתי והכפר לטרון
ולפתוח את הדרך לירושלים. אריק, מפקד המחלקה, נתן את התדריך.
הוא תלה מפה על אחד העצים בחורשה, והסביר את פרטי התוכנית
המבצעית. בעשר בלילה כבר ישבנו באוטובוסים, מוכנים ליציאה,
ואולם מסיבה שאיננה ידועה לי, ישבנו בחוסר מעש בתוך
האוטובוסים למעלה משלוש שעות. היינו במתח עצום, ולא ידענו מדוע
חל עיכוב. רק אחרי 01:00 בלילה התקבלה סוף כל סוף הפקודה
לנוע לכיוון לטרון. אריק ישב כל אותן שעות באוטובוס, שותק,
מכונס בתוך עצמו". ציפיית השווא להצטרפותן של יחידות
הסיוע והמרגמות, הן שגרמו לעיכוב. לבסוף, כשהתקבלה פקודת