הרועה - סיפור חייו של אריאל שרון | 30

שיירה של משאיות שפרקה לא הרחק משם מגויסים חדשים לחטיבה 7.
בספר לטרון מביא המחבר, רם אורן, מכתב שחיבר שם אריק
שיינרמן להוריו. "מחלקתי ואני", כתב שיינרמן, "משתרעים
בכרם הזיתים כחום היום. הרהורים בטרם קרב. מתמזגים עם
הקרקע, המכוסה חלוקי אבן, כאילו היינו חלק בלתי נפרד ממנה.
שורשיות, הרגשת מולדת, שייכות, בעלות. לפתע, בסמוך לנו, עצרה
שיירת משאיות ופרקה מגויסים חדשים, זרים למראה. חיוורים
במקצת, סוודרים חסרי שרוולים, מכנסים אפורים, חולצות פסים,
בליל של שפות, שמות כמו הרשל ויאז`ק, יאן ומייטק, נזרקו
לאוויר. כל‑כך לא השתלבו בזית, בסלע, בקמה המצהיבה. הם הגיעו
אלינו ממחנות המוות באירופה דרך גבולות חסומים. הסתכלתי
בהם. הם התפשטו. גווים לבנים. ניסו להתאים מדים, נאבקו
ברצועות החגור בסיוע מפקדים שזה עתה פגשו. הכול בשקט, מעין
השלמה עם הגורל. איש מהם לא זעק: `תנו לנו לפחות לנשום מעט
אחרי השנים הנוראות שעברנו`. כאילו הבינו שזה עוד קרב
אחרון על הקיום היהודי". באותו זמן, מרחק של כמה עשרות
מטרים ממטע הזיתים שבו עסקו אריק שיינרמן וחייליו בהכנות
אחרונות לקראת היציאה לקרב, התכנסו מפקדי `מבצע בן‑נון` בצריף
עץ בפאתי יער חולדה לדיון אחרון בתוכנית המבצעית. שתי
פלוגות של גדוד 32 מחטיבת אלכסנדרוני אמורות להשתלט על מנזר
השתקנים, המצודה הצלבנית, מבנה המשטרה הבריטית, כפר לטרון וכן
על המשלט בגבעה מספר 315 הסמוכה. גדוד 72 מחטיבה 7 ישתלט