הרועה - סיפור חייו של אריאל שרון | 29

נער בן 17, תקופה שבה חיפשתי גיבורים להזדהות עימם,
ולאריק היה מראה הירואי. חזותו היתה מיוחדת, גוף מוצק ובריא,
ועם זאת היו לו פני ילד. אני זוכר שישבתי מאחוריו
באוטובוס, ואמרתי לעצמי: `הדמות שלו מזכירה לי קיסר רומאי`".
קצין הקשר של הכוח שהתארגן ביער חולדה, תד אריסון, שיהפוך
שנים רבות אחר‑כך ליהודי העשיר בעולם ולבעלים של חברת
אוניות הנופש הגדולה בארצות‑הברית `קרניבל קרוז`, התרוצץ
במחנה המאולתר וניסה לשווא למצוא מצברים למכשירי הקשר. הוא
לא היה היחיד שחיפש נואשות ציוד חיוני. לחיילים רבים
חסרו מימיות, מדים צבאיים, נעליים. כלי הנשק האישיים
והתחמושת לא הספיקו, ויחידות ההנדסה והסיוע הארטילרי בוששו
לבוא. ראש אגף המבצעים במטכ"ל, יגאל ידין, שהיה מודע למצבה
הקשה של חטיבה 7, ניסה לשכנע ברגע האחרון את דוד בן‑גוריון
לדחות את מועד הקרב בנימוק שהחטיבה הזאת לא מסוגלת לפרוץ את
הדרך לירושלים. אלא שבן‑גוריון, שחרד לגורלם של עשרות אלפי
התושבים היהודים הנצורים בירושלים, לא הסכים להתמהמה יותר
מ‑24 שעות. ירושלים נמצאת במצב נואש, פסק בן‑גוריון,
ואי‑אפשר להשתהות מחשש שהלגיון הירדני יכבוש אותה. אריק
שיינרמן העביר את השעות האחרונות לפני הקרב במטע זיתים, ליד
יער חולדה, שוכב על הקרקע, מתבודד כדי לצבור כוחות לפני
עוד ליל שימורים. הוא היה לוחם מעולה, אמיץ וקפדן מאוד,
רציני מכפי גילו והִרבה להסתגר בתוך עצמו. עיניו עקבו אחר