נקמת המהרדג'ה | 4

השולחן. תדהר הוציא מתוך מגירת השולחן אולר וחנית[6]. באולר התחיל
לחתוך לאט-לאט את הבד, שבו הייתה עטופה החבילה. כשהוסר הבד
– נתגלה ארגז עץ קטן מנוקב במקומות אחדים חורים
קטנטנים. סעדיה, שעמד בריחוק מה מתדהר, התקרב אל השולחן, בהתכוננו
להציץ לתוך הארגז לאחר שיפתחו אותו, אולם תדהר שהרגיש בדבר
– גרשו משם והלאה: – סור הלאה, שובב קטן, אם חייך
יקרים לך! ואתה ירמיהו – מלא נא את הקערה ספירט והכן[7]
גפרור בוער. כשאפקוד – השליכהו לתוך הקערה המלאה. סעדיה
וירמיהו מילאו את פקודות תדהר. אחרי שירמיהו הצית את הגפרור,
לקח תדהר בידו האחת את הקופסה – ובשנייה הוריד חיש מהר את
המכסה וטלטל את שני החצאים – מעל לקערת הספירט. – אש! –
פקד לירמיהו. הקערה התלקחה באש כחולה. בין הלהבות התפתל
דבר מה במהירות רבה. – מה זה?! – קראו ירמיהו וסעדיה
בקול. תדהר לא ענה. חיש מהר תפש[8] את מעילו, שהיה תלוי על גב
הכיסא, וכיסה את פי הקערה. אחרי רגעים מספר הוריד את המעיל;
ענן אדים התרומם מתוך הקערה. וכעבור דקות אחדות, נתגלתה
קרקעית הקערה לעיני הרואים. – כעת גשו הנה והסתכלו. – אמר
תדהר אל ירמיהו וסעדיה וקירב את הקערה אל החלון
הפתוח. לעיניהם נתגלתה תמונה מעניינת: בתוך מעט הספירט העכור שכב נחש
קטן בצורת טבעת שארכו 40-35 סנטימטרים. צבעו ירקרק צהוב.
משני עברי פיו נראו שלפוחיות ירוקות. הנחש מת. – זהו נחש
ממין הכי ארסי. טיפה אחת מארסו עלולה להרוג ששה אנשים