נקמת המהרדג'ה | 3

א. "מַתָּנָה" הדבר קרה ב-17 לאוגוסט בשעות הבוקר.
תדהר ישב ע"י השולחן, בחברת ירמיהו וסעדיה, וכולם אכלו פת
שחרית. על ידם היו מונחים כל עיתוני הבוקר ותדהר עיין בהם
אגב שתיית הקפה. כשכלתה הארוחה וסעדיה קם לאסוף את הכלים
מעל השולחן נשמעה דפיקה על הדלת ונושא המכתבים[1] נכנס
עמוס חבילות ומכתבים. – בשביל האדון תדהר – אמר בהושיטו
מכתבים אחדים, – והינה גם חבילה קטנה שנשלחה באחריות[2].
בבקשה לחתום על הקבלה. תדהר חתם והשיב את פנקס הקבלות
לנושא המכתבים. אחרי שהלך – העיף עין על המכתבים, פתח אחדים
מהם וקראם במהירות. לבסוף לקח את חבילת הדואר והסתכל בה
מכל הצדדים. – מה זה יכול להיות? – שאל בליבו בהתבוננו
היטב בחבילה. – חבילה מביירות?! – השולח עזיז אפנדי?! מוזר
הדבר בעיניי! מי הוא עזיז אפנדי? – ובדברו, היטה את אוזנו
לחבילה ודפק על גבה בהופכה מכל הצדדים. ירמיהו וסעדיה עקבו
בתשומת לב את[3] מעשי תדהר. לבסוף פקעה סבלנותו של הנער, אשר
היה מטבעו סקרן גדול, וישאל את תדהר: – וכי למה לך לחקור
כל כך? פתח, ותראה מה נמצא בפנים וממי זה. ירמיהו ותדהר
הצטחקו. – אומנם צדקת סעדיה – ענה תדהר – אולם בטרם שנפתח את
החבילה – רוץ אל המטבח והבא[4] איתך בקבוק ספירט[5]
וקערה. הנער פתח את עיניו לרווחה מרוב תימהון. רגעים אחדים עמד
והסתכל בפני אדונו ורק אחרי שהלה חזר על דבריו – מיהר לעזוב
את החדר. בשובו – העמיד בקבוק ספירט עם קערה על