13 סיבות לטוס לסיאטל | 3

הטלנובלה של סבתא יום אחד, בתיכון, קצת לפני הבגרות
בתנ"ך, החלטתי לשנות הרגל: לקום בשמונה בבוקר וללכת לתגבור
– דבר שהיה לא מובן מאליו בכלל לתיכוניסט כמוני, שלא
היה מגיע לפני עשר לבית הספר, וגם כשהייתי טורח להגיע, את
רוב השיעורים הייתי מבלה בקפטריה. אבל באותו יום, נזכרתי
למזלי שממש בעוד שבוע הבגרות ואני לא סגור לגמרי על החומר,
בלשון המעטה. אז הגעתי לתגבור. המורה התחיל לתת הנחיות
ואסטרטגיות לקראת הבחינה. הוא אמר שהבחינה מתנהלת בצורה של שאלות
בחירה, ולכן מי שלא טרח ללמוד את כל החומר – מבט קורץ מצד
המורה לכיווני – עדיף שיתמקד במה שהוא כבר יודע ויענה על זה
במבחן. אחד הנושאים שבחרתי היה הסיפור של אברהם אבינו. באחד
הפרקים סופר על מערכת היחסים שלו עם אבא שלו, וספציפית על
מקרה מסוים: אבא של אברהם היה עובד עבודה זרה והאמין
בפסלים, וגם פיסל פסלים ומכר אותם. יום אחד אבא של אברהם
החליט להשאיר אותו בחנות לבד, ואברהם שבר את הפסלים שהיו
במקום. לאחר מכן, אברהם האשים פסל אחד בתקרית, וכשאבא שלו
שאל אותו איך זה אפשרי שאחד הפסלים ישבור את הפסלים
האחרים, אברהם ניגח אותו בטענה שזה באמת לא הגיוני שפסל אחד
יעשה דבר כזה, ולכן זה גם לא הגיוני לחשוב שהפסלים האלה
עושים משהו – הם הרי רק פסלים! לא היה ברור לי למה לאברהם
היה כל כך חשוב להבהיר את הנקודה הזאת לאבא שלו, והמורה
ניסה להסביר לי שאברהם האמין באל אחד, ושהוא אבי