אקדמיית אנג'לוויו 3 - אידן - Eden | 4

כשאני פותח אותה ומביט מטה אל בחורה שהיא בהחלט לא
מלורי. במקומה אני בוהה בשיער אדמוני, סוודר גוצ'י הדוק, וגבות
מורמות. "הו... נהדר, אתה מסומם מהתחת. זה אומר שנגיע לאנשהו,"
רוזלינד פחות או יותר שרה, דוחפת אותי פנימה וצועדת ביהירות
אל חדר השינה. הלסת שלי מתהדקת כשאני שומע את חריקת
המזרן. מה לעזאזל היא פאקינג רוצה עכשיו? אני טורק את הדלת
ומסתובב אל הפרצוף שלה כשהיא מעפעפת בריסים. "סיינט, אני
מודאגת —" "למה את פאקינג כאן?" היא מעיזה להיראות מופתעת.
ואז כועסת. זין גם עליה. "אתה ביקשת ממני לחזור, זוכר?"
היא דוחפת את עצמה מהמיטה ופוגשת אותי בחצי הדרך, תוקעת
ציפורן ורודה בחזה שלי. "נופפת לי במה שעשינו כדי שתוכל ל
—" אני משתיק אותה באצבע מעל הפה הגדול שלה. רוזלינד תמיד
דיברה יותר מדי. ממש כמו מלורי. רק שמלורי... אני דוחף
הצידה את המשך המחשבה הזו, ממש כמו שאני אמור לדחוף אותה
הצידה. "את רצית לחזור כי רצית את ליאם," אני מזכיר לרוזלינד,
והיא בולעת בחוזקה. "כן, טוב, אבל הוא כבר לא מעוניין,
נכון?" היא לוחשת אחרי שאני מוריד את ידי מהפה שלה. פאק,
אני שונא את איך שהיא מסתכלת עליי. כאילו אני פאקינג
מפלצת. אני אמור להתגאות ולענוד את התואר הזה כמו מדליה, אבל אני
לא יכול לעשות את זה עם רוזלינד. פעם, לפני הרבה מאוד
זמן, היא הייתה החברה הקרובה ביותר שלי וכמעט אכזבתי
אותה. "אני אתקן את זה." אני אפילו לא בטוח שאני מאמין לשיט הזה