אקדמיית אנג'לוויו 3 - אידן - Eden | 5

יותר. ליאם אבוד לא פחות ממני, והכול הודות למלורי פאקינג
אליס. הכול בגללה. שתלך להזדיין. "כן, בטח שתעשה את זה."
רוזלינד שולחת אליי חצי חיוך וצועדת לאחור, כמעט מתנגשת
בשולחן שלי. תווי פניה מתכווצים, ואז היא לוחשת, "מה כל כך
מיוחד בה, סיינט? ואל תנסה למכור לי את החרא הזה שאתה רוצה
שהיא תעזוב, אוקיי? אני מכירה אותך כל החיים, ומעולם לא
ראיתי אותך ככה. אני יודעת מה עשית לה בשנה שעברה. אני
יודעת —" "את לא יודעת פאקינג שום דבר." היא מרימה את
הסנטר שלה. "אני יודעת שרצית אותי כאן רק כדי להוריד את
ההורים שלך מהגב וכשגילית שמלורי אליס הייתה טיפשה— או אמיצה
— מכדי לעזוב, שינית מהלך. אז למה? מה היא
בשבילך?" אני נעמד מול הפנים שלה תוך שנייה, אבל רוזלינד לא נרתעת.
למה שהיא תירתע, בעצם? הפחד היחיד שהיה לה נעלם. עשיתי
את זה בשבילה, ממש כמו שהיא הולכת לעזור לי עד שמה
שלעזאזל עובר על מלורי ייגמר. "אתה מאוהב בה, נכון?" רוזלינד
מתנשמת, ואני מרגיש את שפתיי מתעקלות מעלה. "אין לך לפתות
איזה אקס שלא רוצה אותך?" אני דורש וגורם לה להתכווץ. "צאי
פאקינג החוצה, רוז." היא בוהה בי במשך רגע ארוך, בנחיריים
רחבים ובנשימה כבדה, עד שלבסוף היא מנפנפת בשיער בוער
בלהבות על פניי וממהרת לדלת. "רק שתדע," היא מצהירה בקול
רועד ופותחת אותה, "הבחורה שאתה לא מאוהב בה בדיוק עזבה עם
הבחור הכי חתיך שאי פעם ראיתי." זה גורם לדם שלי לקפוא