הסופרים והקיסרים | 5

אותו הוא מתמסר לו לגמרי ומרגיש כאילו הוא בנו הרוחני של
פלובר, ״אם כי אחד חלש ומסורבל״. גם כעבור שנים נהג בו כבוד
רב, ולפֶליצֶה כתב: ״לא כתבתי כלום בספר של פלובר, זה ספר
שאין בו מקום לכתב זר״. קפקא השלים דוקטורט במשפטים, אם כי
לא מתוך חיבה למקצוע, שנוכח לא מעט בכתביו, וגם כשהוא
דימוי בלבד הוא אופף עולם ומלואו. גם בחזותם היו שונים זה
מזה: על פלובר אמרה אחת מידידותיו שהוא ״יפה כמו יווני
צעיר״ והחמיאה לתנועותיו הגמישות ולרגליו החטובות, ולואיז
קוֹלֶה דימתה אותו ל״תאו בן ערבות אמריקה האדירות וכתבה לו:
״תקפץ בחיקי, קווצותיך שחורות / כוחך לא תש וחיים בי נתן״.
גם אחד מידידיו החמיא למראהו בצעירותו — לקומתו הגבוהה,
לרוחב כתפיו, לזקנו השופע הבלונדי־זהבהב, לעיניו הגדולות
שגונן ירוק־ים, לקולו המצטלצל, לצחוקו המתפרץ; בכל אלה נראה
״דומה למנהיגים הצעירים של שבטי הגאלים״. קפקא כחוש וחלוש.
מבית הספר היה חוזר שטוף דמעות, חבול וקרוע בגדים, ואפילו
המשרתת שנשלחה ללוות אותו התעמרה בו. כשהלך עם אביו לשחות,
ושניהם התפשטו יחד בתא ההלבשה, נתקף בושה: ״אני רזה, חלוש,
דק, אתה חזק, גדול, רחב. כבר בתוך התא נראיתי לי עלוב
ומסכן, ולא רק לפניך, אלא לפני העולם כולו, כי אתה היית
לגביי אמת המידה לכל דבר״. בכל פעם שהושיט לאביו את אחת
מיצירותיו שראו אור, הגיב אביו באותה תשובה לקונית, ״תניח על
ארונית הלילה״, ובמכתב רב־הדפים שכתב לו ולא העז לשולחו תיאר