האוצרות האבודים 9 - חורבן הממלכה | 3

פרק ס' גלות וילון החדר הוסט בעדינות. ירמיהו העביר
ידיו על עיניו, מנסה לדחות את הדכדוך והעצבות הממלאים את
ליבו. הוא מביט אל עבר העיר הקדושה מעיר הולדתו ענתות,
שאליה חזר בציווי השם. קו אפור נעלה מהעיר. הוא אימץ עיניו,
מנסה להבחין מאיזה כיוון בעיר נעלה העשן. "אולי שבו
הכוהנים להקריב את קורבן התמיד", חשב כשעליצות קלה מזדחלת
לאיטה לליבו. הוא מתבונן על השמש הנוטה לשקוע, "ככל הנראה,
הם מקריבים בשעה מאוחרת כל כך את קורבן בין הערביים,
מפני שלא נמצא להם כבש עד עתה. מוטב מאוחר מאשר בכלל לא",
ניסה ללמד זכות. עיניו נפערו באימה, להבות ליוו את ענן
העשן המיתמר, שאינו דק וקטן כראוי לקורבן. ענני העשן
ולהבות אש פורצים מכל רחבי המקדש ומכל העיר הקדושה, עולים
מעלה מעלה במחול מטורף. ירמיהו יצא מהבית שבו השתכן, חש את
רגליו הזקנות פקות תחתיו. הנביא הזקן נפל על ברכיו וקרע את
בגדיו בצער. "פיתיתני השם ואפת!", צועק הנביא כלפי השמיים
בצערו. "הצלחת לפתות אותי שאעזוב את ירושלים, על מנת שלא
אראה את החורבן שאתה מביא עליה ולא אצליח להציל משם דבר
כשם שהבטיח לי נבוכדנצר הרשע. סימאת את עיניי בעבור שלא
אוכל להפציר בך לרחם על עירך". כעיוור המהלך באפלה מבלי
לתת אל ליבו על המרחק הרב והקושי העתידי, החל צועד אל
העיר האהובה. הוא רואה את הלהבות העולות, ליבו נשרף מיקידת
האש העולה מעלה. האיש הזקן נופל וכושל בהליכתו, כל אבן