החלטנו לדבר על אהבה | 4

המילה. היא הציצה בעצמה במראה שבתחתית המדרגות וראתה שוב את
העיגולים השחורים שאיכשהו הצליחה להסתיר כשקמה. בבוקר כשהסתכלה
על עצמה במראה העיניים שלה נראו קטנות וחומות יותר מבדרך
כלל. היא פתחה את קופסת הקציצות וקופסת האורז שאמא שלה הביאה
יומיים לפני כן, שפכה את האוכל על הצלחת, חיממה במיקרו,
הניחה אותה מול רומי וביקשה רשות לחזור למעלה. רומי לא
הביעה מחאה. אנה חזרה לחדר השינה ונשכבה שוב על הבגדים
שהוציאה. היא נוסעת בסך הכול לשבועיים, כל מה שצריך זה בגדים
נוחים, בגדים חמים, נעליים נוחות, כלי רחצה. מקסימום, אם
תשכח משהו, אפשר לקנות בנפאל. הן נוחתות בקטמנדו, יש שם
הכול ויש להן יומיים עד הנסיעה לפוקרה. הפעם הזמינו
אוטובוס תיירים ממוזג מראש. הן כבר לא בנות עשרים וחמש. הן
בנות כפול מעשרים וחמש. "אמא?" רומי עלתה במדרגות בשקט
הפעם, והפתיעה את אנה. "את נוסעת שוב לצלם סרט?
באוסטרליה?" "אני מתלבטת," אמרה אנה והתהפכה על הצד, להתבונן בילדה
המקסימה שלהם. "מה זה, את מחליטה מתי מצלמים?" שאלה רומי
ושלפה את המזוודה מתחת למיטה. "אני מתלבטת מה להגיד לך,"
אמרה אנה. רומי פתחה את המזוודה ולא הרימה את המבט לאימה.
"אין לך פה הרבה מקום, אמא," היא אמרה. "אם זה חודש כמו אז
כשנסעת, נראה לי שאת צריכה מזוודה אחרת או נסיעה אחרת." היא
מצאה באחד הכיסים חזייה מהנסיעה הקודמת, שלפה אותה ומדדה
על עצמה מעל החולצה. אנה צחקה. "זה כמעט בגודל שלך ככה