החלטנו לדבר על אהבה | 3

"מבלי להכחיש את האידיאל, אך גם מבלי לשכוח את
מחירו" ז'וליה קריסטבה, "סיפורי אהבה" חלק 1 פרק 1 השיבה לנפאל,
אנה 2018 אנה השתרעה על הספה האדומה בסלון והניחה רגליים
על השולחן. היא ידעה שיש לה בערך חצי שעה כדי לעלות
למעלה, לארוז מזוודה וגם להכין לרומי משהו לאכול. לא היה לה
ממש נוח לרבוץ כך. היא עברה לישיבה זקופה והסתכלה הצידה.
על כוננית הספרים היו תמונות שלה עם ירון ורומי מהמדבר,
מהחופשה לפני שלוש שנים. היא נראתה קורנת בתמונות האלה, לבושה
בגלבייה לבנה, השיער שלה היה שם חלק יותר וארוך במיוחד בגלל
היובש של המדבר, ראו אותו מבצבץ מעבר למותניים. היא זוכרת
שהיה לה חם, אבל רומי אמרה לה לא לאסוף, כי ככה היא יותר
יפה בתמונה. רומי נראתה בדיוק כמו אבא שלה, עיניים גדולות
וכחולות ושיער חלק באמת, לא כזה שצריך מדבר. גם ירון לא היה
צריך מדבר. מכל המטלות הספיקה רק להוציא בגדים מהארון
למיטה, אפילו לא לבחור מה היא לוקחת. "אמא?" רומי פרצה אל
החדר, אנה דחפה במהירות את המזוודה מתחת למיטה. "עכשיו את
אורזת?" רומי התיישבה על הרצפה. "אני ממש רעבה, היה לי יום
חרא בבית ספר, למדנו שברים." "שברים זה די חרא," הסכימה
אנה. רומי קמה, הושיטה לה יד ומשכה אותה לעמידה בקלות.
למרות הגובה הלא מבוטל של אנה, היא שקלה מעט, ורומי היתה
חזקה. חזקה ומתוקה, אבא שלה קרא לה. הן ירדו יחד למטבח,
להכין אוכל. אנה לא ממש ידעה להכין אוכל במובן הרחב של