קוראים מירוחמ

נשברתי באמצע. הוא לא שיכנע אותי. אבל נתתי צ'אנס לעוד כמה עשרות עמודים, כי זה ריצ'ארד באך.
אבל בסוף ויתרתי.

לא יודע למה, אבל כשהתייעצתי עם הGPT מה לקרוא, הוא המליץ לי על הספר הזה.
לא משום מקום, אלא מתוך רשימה של כותרים שהיו לי על המדף.
וניסיתי. והוא התחיל בסדר. בסדר. בלי תנופה או כריזמה או אפילו מסתורין, אבל היה שם משהו אז קראתי.
המתנתי שהזרע ינבט. והמשכתי והמשכתי.
ו... זה היה כל כך סתמי שמתישהו שאלתי את עצמי למה להמשיך?
דמויות מעפנות וכתיבה בינונית ואווירה מוזרה ולא משכנעת.
אז מה עשיתי?
קראתי כמה ביקורות כאן - כולל של הכהן הגדול שלי: אלון דה אלפרט האלוף - והם צדקו -
הספר לא שווה את הזמן. וכמו טייס טוב שמטוסו הופל - נטשתי.
לשמחתי התפנה לי הרבה מקום על המדף - כי הספר שמן.
אבל אם אתם מתלבטים אם לקרוא אותו - אני ממליץ: וותרו על זה.

בשבת הייתי ברושלים ויצאתי להליכה. בדרך חלפתי ליד שלוש ספרית רחוב שונות,
וראה זה פלא: בשלושתן היה עותק של חצי אח.
מה זה אומר? שאלתי את אישתי.
שכולם החליטו להיפטר מספר הזה, היא השיבה לי בחוכמתה.
אז כנראה שלא טעיתי שוויתרתי.

אני בטוח שיש שם ספרים יותר טובים.

קלאסיקה
(וככזה יש לקוראו!)

זורם יותר מלאבקראפט
מתעתע יותר מפו
חידתי יותר מהופמן.

לחובבי סוגת האימה הקוסמית - קריאת חובה.
לסקרנים - קריאה מומלצת.
לאנשים רגילים - הזדמנות.

לא יפחיד אתכם, אבל עדיין יפתח לכם חלון לסימטה אחורית אפלולית.

ולא קראתיו באנגלית, אז איני יודע כמה התרגום משמר את שפת המקור.
אבל הוא קולח ונעים.

(ולמו"ל - תודה שתרגמתם והדפסתם בעברית.)