בתקופת הקורונה התלבטתי באיזה תואר ללמוד. הימים הפתוחים התנהלו אז בזום, לכן יכולתי להירשם להרצאות של הרבה חוגים שונים. בהצגה של החוג לפילוסופיה, שאלתי בצ'אט את ראש החוג דאז באיזה ספר אייקוני היה ממליץ להתחיל כדי להיכנס לעולם הפילוסופיה. הוא המליץ להפתעתי על "קולות האדמה". אחרי שקראתי אותו נחתמה מבחינתי ההחלטה, והתחלתי ללמוד בחוג לפילוסופיה. עד כדי כך היה משמעותי עבורי. לא אכביר במילים לגביי תוכנו, כי אתוודה שיש לי כלפיו יראה של כבוד שלא מאפשרת לי לדבר עליו בקלות, למרות שזה למעשה ההיפך ממה שהספר מנסה להשיג. האמת שפשוט כדי לתמצת את התורה של ג'ואנג דזה דרושה יותר מביקורת באתר, וגם אין לי באמת היכולות לכך. נותר לי רק לאחל לעוד רבים שיפגשו בספר זה, שמלא ברגש ובצחוק.
