קוראים מבאר שבע

זה ספר כואב. הגדולה של יצחק נוי היא בגיוון ובאותנטיות של הדמויות בספריו ובין ספריו, כולל דמויות המספרים. הספר הזה מוצג מנקודת ראותו של נער ציני להחריד, שגדל בחברה צבועה ושטחית, בה הנורמות הן על גבול העבריינות. בעצם, קצת מעבר לגבול. זו חברה לא מסוגלת לחבור לאמת הזכה, ההכרחית לקיום מכובד ורגוע, כי היא התנתקה מעבודת האדמה ומכל עבודה רצינית אחרת. בניגוד לספריו האחרים של נוי, אין בספר רומנטיקת נעורים, כי הנוער כאן לא מסוגל לאהוב.

שם אביו של המספר הוא יעקב. אך הוא מכנה עצמו ״ג׳קי״. וכבן למשפחה מושבניקית, שהפסיקה מזמן לעבד את אדמתה, יעקב מתפרנס מממכר מוצרי מזון אורגניים מזויפים בעיר הגדולה. הוא גם משחית את הונו בכרטיסי מפעל הפיס.

ברגע שנודע ליעקב, שעומדים להפקיע ממנו אדמה לצורך סלילת כביש, הוא נטע בה מאות עצי זית, כדי ״למסוק״ פיצויים מהמדינה. אלא שהוא החל להתאהב בעבודת האדמה, והתחיל לפתח מסלול חיים ישר, הגון ומאושר. עד ש…

קראתי את הספר פעמיים. לראשונה קראתיו בילדותי, ולא מזמן קראתיו שנית. בילדותי הוא היה קריאת חובה בבית הספר היסודי. זה ספר שגם ילדים יכולים להתמודד איתו. מה גם, שלקחו אותנו לראות עיבוד שלו להצגה, ונהיננו מאוד - אני וחברי לספסל הלימודים. אני ממליץ לא רק לקרוא אלא גם לתת אותו לילדים.

אבי המנוח היה חלק מקהילת ההידרולוגים, שהספר נכתב עליה. כך שלבד מהעובדה, שהספר מרתק, אבי אישר לי, שהוא גם מציאותי מאוד. לבני הקהילה (מי מהם שעדיין חי) ברור מאוד במי מדובר, כשמוצגת כל דמות ודמות, בין אם יש לה שם פקטיבי ובין אם אם הסופר לא נתן לה שם בכלל.