“אם אתם מופתעים לראות את חוות הדעת הזאת אז אני אפתח באמירת הפתגם הידוע: "אם אין אני לי מי לי" אז תסלחו לי הייתי מוכרח. הספר יצא לאור לפני כשנה (ממש בתחילת עידן הקורונה) והמתנתי מספיק זמן. דבריי בחוות הדעת הזאת לא הולכים להיות ביקורתיים ולא בגלל שחלילה אני לא יודע להיות ביקורתי כלפי עצמי, תאמינו לי שאני יודע מהי הכאה עצמית אלא שמה שאני רוצה זה יותר לספר לכם על הספר הזה. זה הספר השלישי שלי אחרי שספרים קודמים שהוצאתי לאור (בהוצאת גוונים) היו ספרי שירה. עבדתי על הספר הזה כ-20 שנה ואם בתחילת הדרך הייתם אומרים לי שבסופו של דבר אני אאגד את מה שחוויתי במשך השנים לספר לא הייתי מאמין לכם.

זה התחיל בפירסום דברים שכתבתי על ההופעה של להקת "הזבובים" (של דן תורן ומאור כהן) בסיטי הול בחיפה במקומון צפון1. אני לעולם לא אשכח את הסופשבוע הזה שבו דבריי התפרסמו מכיוון שמההופעה חזרתי כמעט חירש ולכן דבריי זכו לכותרת "זבובים מחרישי אוזניים". אני בחרתי לפרסם בספר את הטור כפי שהוא הופיע במקומון וגם כטקסט רגיל בספר. זו היתה פתיחתה של תקופה בה אחת לכמה שבועות כתבתי חוות דעת שהתפרסמו במשבצת של אותו מקומון במדור "תרבות נטו". בשאר הדברים שכתבתי הייתי יותר סלחן ועוד אז חלמתי לראות את רמי פורטיס על הבמה, חלום שהגשמתי רק לקראת פירסום הספר וזו הסיבה שבחרתי לקרוא לו כך. עוד בספר תוכלו לקרוא על פעמים בהם התארחתי ברדיו (התמונה צולמה באחד השידורים שלקחתי בהם חלק) ובטלוויזיה. בעניין של הופעות ובספר מוזכרות מהופעות שראיתי, מוזר איך הספר חתם תקופה לא רק אישית שלי אלא של כללל הופעות שהיו בארץ והופסקו בגלל עידן הקורונה.

בחרתי לפתוח את הספר בדברים מאת יואב קוטנר, אהוד בנאי וגיל מטוס - חברים לדרך. תוכלו לקרוא בספר על הקשר שלי לכל אחד מהם. לגבי אהוד בנאי אני יכול לגלות לכם שחלק נכבד מהספר החלטתי להקדיש לו. לא רק שנפל בחלקי הכבוד להכיר אותו באופן אישי אלא זכיתי גם לראיין אותו ראיון (שעם כל הצניעות) הוא מעיד עליו כראיון הכי טוב שנעשה איתו אי-פעם וזו מסיבה שיצא לי לעקוב אחריו עוד מתחילת דרכו עם יוסי אלפנט זכרונו לברכה והפליטים (שכידוע לכם כך נקרא הרכב הנגנים באלבום הראשון שלו, שנוצר מחברים פליטי כל מיני להקות). להבדיל מזה כללתי בספר גם הספד שכתבתי לזכרו של אורי לוטן, מי שהעניק לי את הכינוי "אודילן".

לכל אורך הספר תוכלו לקרוא על כל מיני אמנים שאני אוהב, כמו כן גם על אמן הבנג'ו האמריקאי פיט סיגר. זכיתי להכיר חבר גרעין נח"ל גרופית לפניו הוא הופיע לגמרי במקרה, הוא סיפר על האירוע המרגש הזה ומדבריו אני יצרתי סיפור קצרצר. לפני כחודש מצאתי שהעניין הזה שאוזכר בספר אחר שיצא לאור והופתעתי לראות שבמקורות שבסוף אותו ספר אני מוזכר. אז כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם במשך כ-20 שנה שעבדתי על הספר (בכנות מבלי לדעת שלזה אני מכוון) קרו לי כל מיני דברים מיוחדים שלא יכולתי לוותר על הרעיון של הספר.

לסיום עוד משהו. מוזר שבתמונה שעל העטיפה הקדמית של הספר אני נראה כאילו פורט על גיטרה דמיונית ובסוף הספר יש תמונה שלי מתקופת הילדות עם גיטרה של אחי הגדול. אני מקווה שאם בדרך כלשהי הספר הזה יגיע לידכם (דאגתי לשים אותו בכמה חנויות בחיפה אבל לצערי לא באופן מסודר, כי הוצאתי לאור את הספר בהוצאה עצמית ואומר עבודה רק שלי ושל עורכת) ואתם יותר ממוזמנים לרכוש אותו ישירות ממני, אתם תגלו עניין אם לא לקרוא את כולו אז לפחות כמה קטעים ובאמת שניסיתי לגוון בדברים שכתבתי עליהם ויחד עם זאת להעניק עמוד שידרה ולעניין אתכם ככל שיכולתי.”