לפני שישה חודשים הייתי שמחה. הייתי פשוט אני, נעמי.

לפני חודש אושפזתי במחלקה פסיכיאטרית.

אתמול כשלוקלן ביקר אותי, הוא נישק אותי ואמר שאני מתחילה לאבד את שפיות דעתי.

שעות לאחר מכן רדף מקס את מחשבותיי, הזכיר לי שאינני משוגעת ושהוא זקוק לעזרתי.

לפני כמה דקות סטיתי עוד קצת מהמציאות בניסיון לגלות את עברי.

ועכשיו כולם חושבים שאני משוגעת, אבל אני יודעת שהוא אמיתי, ואני יודעת שזקוקים לי.

אתם מאמינים לי, נכון?