פרולוג


אריה


אני מסוגלת לעשות את זה, אריה. אני רוצה לצאת. לצאת מהעולם הזה. לצאת מנישואי השידוך. פשוט לצאת.


המילים האלה שיצאו מפיה של אחותי ג'יאנה התחילו את הכול. הן הובילו לבגידה הראשונה שלי בלוקה. בזמנו לא התייחסתי לכך בתור בגידה. רציתי רק לעזור לה, לא לבגוד בבעלי.


ובכל זאת, כשהחלטתי לעזור לה להימלט, ידעתי שאצטרך לפעול נגדו.


בגידה.


בכירים תמיד ממהרים לכנות כל הבעת התנגדות בתואר בגידה. נשים אמורות לקבל את מצוות בעליהן בתור חוק, במיוחד אני, שנשואה לקאפו.


אבל ההגנה על משפחתי, על אחיותיי ועל אחי, ההגנה על אהובי ליבי מפני המציאות הקשה של חיי המאפיה לעיתים הקשתה על הציות.


חשבתי שלוקה יבין, חשבתי שהאהבה שלנו תוכל לשרוד הכול.


לוקה לא היה טיפוס שאי פעם הרשה לעצמו לתת אמון או לאהוב מישהו — עד שהגעתי. אולי הוא תמיד חשש מפני רגשותיו.


אולי הוא תמיד חיכה שמשהו יאשש את חששותיו.


ואני איששתי אותם.


לוקה


מתיאו ואני למדנו הרבה שיעורים מאבינו הסדיסט, וכולם נועדו לחשל אותנו ולהפוך אותנו לאכזריים לקראת המשימות המצופות מאיתנו. שנאתי את האיש, שנאתי אותו כל חיי, ושנאתי שהתברר כי הוא צדק לגבי השיעור היחיד שבו רציתי שיטעה.


אהבה היא חולשה, לוקה. היא הורידה את הגברים הכי חזקים על הברכיים. נשים חלשות וכשהן גורמות לנו להאמין שנוכל לאהוב אותן, הן מפעילות עלינו מניפולציה כי זו הדרך היחידה מבחינתן להשיג שליטה. אל תרשה לאישה להשפיע עליך בצורה כזאת. אתה תהיה קאפו. לקאפו אסור לגלות חולשה.


אריה גרמה לי להאמין שהמילים האלה הן שקר.


בחיוכים לבביים, בעיניים תמימות וביופי יוצא דופן היא פיתתה אותי ואני נפלתי לתוך המלכודת. אני עדיין זוכר את אותו היום.


"את טובה, אריה. את תמימה. אני כפיתי עלייך את הדבר הזה." אריה חטפה כדור במקומי, סיכנה את חייה כדי להציל את חיי. חיי שהיו שווים פחות מחייה.


עיניה הכחולות הביטו בעיניי. העיניים האלה שהיו מוצפות ברגשות רבים כל כך, שבקושי הצלחתי להבין. "לא, לוקה. נולדתי לעולם הזה. בחרתי להישאר בו. כשנולדים לעולם הזה, נולדים עם דם על הידיים. עם כל נשימה אנחנו חוקקים את החטא עמוק בעורנו."


נענעתי את ראשי. "אין לך ברירה. אין דרך לברוח מהעולם שלנו. גם לא הייתה לך ברירה כשהתחתנת איתי. אם היית מאפשרת לכדור הזה להרוג אותי, היית לפחות נמלטת מהנישואים שלנו."


"יש מעט דברים טובים בעולמנו, לוקה, ואם מוצאים אחד, צריך להיאחז בו בכל הכוח. אתה אחד הדברים הטובים בחיי."


איך היא הייתה יכולה להגיד דבר כזה? הרגתי אנשים רבים כל כך ונהניתי. אם גן עדן וגיהינום היו קיימים, לא היה ספק לאן אגיע. "אני לא טוב."


"לא, אתה לא אדם טוב. אבל אתה טוב אליי. אני מרגישה בטוחה בזרועותיך. אני לא יודעת למה, אני אפילו לא יודעת למה אני אוהבת אותך, אבל זה המצב והוא לא ישתנה."


עצמתי את עיניי נוכח האהבה שבמבטה. אריה אהבה אותי. היא אמרה לי בעבר. לא ידעתי איך היא מסוגלת אחרי כל הדברים שראתה אותי עושה, ואלה לא היו הדברים הגרועים מכול. עדיין הסתרתי את זה מפניה. "אהבה היא סיכון בעולם שלנו וחולשה שאסור לקאפו להרשות לעצמו," מלמלתי. אמת שבה האמנתי כל חיי. אמת שחייתי לאורה. אמת שחשבתי לקחת איתי לקבר.


"אני יודעת," היא לחשה בהכנעה.


היא לא ידעה מה הרגשתי? היא לא ראתה? אפילו מתיאו ידע, אף על פי שניסיתי להסתיר ממנו, להסתיר מכולם.


הבטתי בה, חזי התהדק מרוב רגשות שהפחידו אותי עד מוות. הפחידו אותי, אף על פי ששום דבר כבר לא הפחיד אותי. שרדתי עינויים וכאב מצמית, עיניתי והכאבתי במו ידיי, ראיתי אנשים רבים מתים, הרגתי אנשים רבים, ועכשיו פחדתי מרגשותיי. "אבל לא אכפת לי, כי האהבה אלייך היא הדבר הטהור היחיד שיש לי בחיים."


אריה קפאה ועיניה התמלאו דמעות. בכי ותחנונים מעולם לא ריככו את ליבי אבל אצל אריה הם דיברו אל משהו בתוכי שלא ידעתי על קיומו. "אתה אוהב אותי?" היא שאלה בעיניים חדורות תקווה וספק.


"כן, אף על פי שאסור לי. אם האויבים שלי היו יודעים כמה את חשובה לי, הם היו עושים הכול כדי להניח עלייך את הידיים, כדי לפגוע בי דרכך, כדי לשלוט בי על ידי איום עלייך. הברטווה תנסה שוב וגם השאר. כשהפכתי לאדם בכיר, נשבעתי שהפמיליה תעמוד בראש סדר העדיפויות ואכפתי את אותו נדר כשהתמניתי לקאפו די קאפי, אף על פי שידעתי שאני משקר. הבחירה הראשונה שלי תמיד צריכה להיות הפמיליה. אבל את הבחירה הראשונה שלי, אריה. אשרוף את העולם אם אצטרך, אהרוג ואפצע ואסחט. אעשה הכול למענך. אולי אהבה היא סיכון אבל היא סיכון שאני מוכן לקחת וכפי שאמרת, זו לא בחירה. מעולם לא חשבתי שאוהב, מעולם לא חשבתי שאוכל לאהוב מישהי בצורה כזאת, אבל התאהבתי בך. נאבקתי באהבה הזאת. וזה היה הקרב הראשון שלא הפריע לי להפסיד בו."


ופאק, המילים האלה היו אמת לאמיתה. חשבתי שהן אמת. אריה הייתה הראשונה במעלה, הרשיתי לה דברים שבני משפחתי עיקמו לגביהם את האף. עשיתי הכול למענה והיא פאקינג בגדה בי. בגדה באהבתי ובאמוני.


אהבה.


חולשה.


חולשה שלא ארשה לעצמי ליפול בה שוב.