“לי קשה יותר לכתוב סקירה על ספר שאהבתי , יותר קל למצוא את הפגמים ולהסביר אותם מאשר להסביר איך ספר עובד לך ולמה, אבל קיבלתי ( יותר נכון לקחתי כי היא לא כוונה אלי ) על הספר המלצה ממישהי שקראה אותו בהמלצה והייתי רוצה להמשיך את הקו.
השם מעצבן ומזכיר ספרים אחרים יש בו מספר טיפולוגי והוא סוג של ספוילר כי הוא חושף משהו שנגלה רק בפרק החמישי ועדיין הוא עובד.

The seven deaths of evelyn hardcastle הוא ספר מתח בסגנון מי עשה זאת ,או אגאטה כריסטי אם תרצו , אבל עם טוויסט סוריאליסטי שאפרט עליו מעט בהמשך ומי שלא רוצה לדעת כלום מעבר לזה (כמוני ) יוכל לדלג לסוף ששם אכריז שהספר מעולה!
הוא מתרחש בבית אחוזה מתפורר מוקף יער באנגליה של תחילת שנות העשרים שבו נאספים עשירים ומלצרים סחטנים ומהמרים למסיבה ונשף מסיכות – אה ויש גם רצח.

אחת הרעות של ספרות מתח היא הנסיון של הסופר להכניס כמה שיותר טוויסטים בעלילה ( כמובן ברף החוסר סיפוק של הקורא ) כדי להעלות את המתח והרבה פעמים הטוויסטים הללו באים על חשבון הגיון העלילה ( נסבו אני מסתכל עליך ) . אחת הבעיות בספרי מתח היא שטובה ככל שתהה העלילה ומרשימים ככל שיהיו הטוויסטים אם הפתרון לא עומד בציפיות הוא יפיל את כל הספר .
העלילה של הספר הזה נפתחת ומשתנה כל כמה עמודים . היא לא בדיוק משתנה היא מתעבה כל כמה עמודים. זו נסיעה כיפית ברכבת הרים שאתה כל הזמן מקווה שהסופר יצליח להביא אותך עד לתחנה הסופית בלי להתרסק והוא עושה את זה בגדול.

הטוויסט הסוריאליסטי נחשף כבר בפרק 2 והוא גם מסופר בגב הספר – ידעתי אותו לפני שקראתי והוא היה חלק מהסיבה שקניתי את הספר אבל הייתי מעדיף להגיע לספר טבולה ראסה אז מי שרוצה יכול לדלג לפסקה האחרונה בה אני מוחא כפיים לסופר.
זהו טוויסט שכבר מוצה לעייפה בסדרות טלביזיה וגם בסרטים כאשר המפורסם שבהם הוא גראונדהוג דיי - יום שחוזר על עצמו עד שמצליחים לתקן אותו . רק שפה המספר יתעורר כל יום בגוף של מישהו אחר. הסיפור מסופר בגוף ראשון וממש כמעט עד סופו הקורא והגיבור מגלים דברים ביחד. הטוויסט הזה הוא פתח לחזרתיות יתר וקטעים משעממים עד שהגיבור מבין משהו – לא זה המקרה כאן – כמעט ואין חזרה ושום יום למרות שמשוכפל לא מרגיש אותו דבר. אני מוריד את הכובע בפני הסופר שהצליח לשמור על קווי עלילה של כמה דמויות שחותכים אחד את השני בכמה קווי זמן שהם לכאורה קו אחד. יש פה בעצם שתי עלילות שמולבשות אחת על השניה – העלילה הקלאסית של מי עשה זאת עם עלילת המעטפת שגם היא סבוכה וטובה.


סוף דברים על טוויסט . זה ספר ביכורים . הסופר טען שלקח לו שלוש שנים לכתוב אותו . הוא סיפר שתמיד רצה לכתוב ספרים בסגנון אגאטה כריסטי וזה תמיד היה נראה אותו דבר – הספר הוא ברוחה של כריסטי אבל זה ממש לא היא. זה ספר וואן. בסוף הספר בא לעמוד למחוא כפיים ולצעוק לו בראוו וגם אם לא תרגישו כמוני הוא נסיעה כייפית ברכבת קריאה ולגמרי עשה לי את הקורונה.”