“סיפורה של רחל כהן, הוא סיפורה של אישה דעתנית, נחושה, ועקשנית שעמדה על שלה. רחל לא היססה להילחם כלביאה והצליחה להגיע להישג תקדימי.

בפני הקורא נחשפת כאן סוגיה משפטית, מוסרית חברתית מעוררת מחשבה.

בשנת 2008 ביהמ"ש לענייני משפחה עמד בפני דילמה, כשדן בתביעה של הורים לבחור צעיר, שנפטר ממחלת הסרטן שלא היה בזוגיות. ההורים ביקשו לאפשר להם להפרות מזרעו אישה שמעוניינת בכך. אז היועץ המשפטי לממשלה התנגד, בטענה כי אין זה טובתו של הילד להיוולד למשפחה ללא אב, כדי לשמש נכד לסבתא וסבא. סוגיה נוספת בעניין זה, האם ניתן ליחס למנוח את הרצון להביא צאצא לעולם מבלי שהכיר את האישה? בא ביהמ"ש וטען: למה לא? הרי בימינו נשים יולדות ללא אב מתרומת זרע. לכן מוטב לילד להיוולד ללא אב, ובמקרה זה יודעים את זהותו, והוא יוכל ליהנות מסבתא וסבא. פסיקה זו פתחה את צוהר לרחל כהן. ביהמ"ש קבע שכל הורה שילדו נפטר, יוכל לעשות שימוש בזרעו, או בביצית שהוקפאה להולדת נכדים באישור ביהמ"ש. הדרך למימוש ההחלטה הייתה לא קלה והיא הערימה מכשולים כמו: תיאום ציפיות, הסכם בין הצדדים, מעמדם של הסבא והסבתא, הסדרי ראייה, מזונות וכד'.

בספר מ"טהרן ליקינתון" מגוללת רחל כהן את קורות חייה עד למימוש חלומה. כל מה שרחל ביקשה: "נכד/ה מבנה קווין, שנהרג בשיאה של האינתיפאדה השנייה במוצב יקינתון מירי של צלף".

ב-1987 רחל כהן התייצבה באיראן מול האייתוללה, וביקשה דרכון כדי לטוס לתורכיה יחד עם ילדיה לחופשה, במטרה להגיע לישראל. שבע עשרה שנים לאחר מכן, היא ניצבה שוב מול ביהמ"ש בבקשה אחת, לחבוק נכד של בנה-קיוון שנפל ב-20.8.2002 באינתיפאדה השנייה.

רחל נולדה באיספהן ב-3.8.1963 וכשמלאו לה שלוש המשפחה עברה להתגורר בטהרן. לפני המהפכה האסלאמית העיר נראתה כמו כל עיר אירופאית אחרת, והייתה עיר "ללא הפסקה" מלאת חיים. למשפחה לא היה חסר דבר, והיחסים עם השכנים המוסלמים היו טובים.

בסוף שנות השבעים חל מהפך- המהפכה האסלאמית. ב-1978 פרצו מחאות והאלימות הקשה הפכה לחלק בלתי נפרד מהחיים. הוטל עוצר, מאות מפגינים נהרגו, הביזה והשוד הפכו לחלק מהשגרה. בקיצור, כל מה שנתפס כסמל מערבי-אירופאי – הושחת.

ב-16.1.1979 נמלט השאה מאיראן וב-1.2.1979 האייתוללה חומיני נחת באיראן ותפס את השלטון. מאז אורח החיים החילוני נעלם מהרחובות, והחלה שטיפת מוח של אנשי הדת כגון: לבוש הצ'אדור, ואישה הייתה חייבת לצאת מהבית בליווי של גבר מבני המשפחה. מי שלא ציית להוראות הוצא להורג בכיכר העיר.

עיראק השכנה ניצלה את הסיטואציה וב-1980 סדאם חוסיין הוביל למלחמת עיראק-איראן. איראן ספגה מהלומה קשה, וחוסר היציבות השלטונית הובילה לכאוס בקרב תושבי איראן. מצב זה גרם לקהילה היהודית להתכנס בתוך עצמה, ולשמור על פרופיל נמוך. תחושת אי הוודאות אחרי המהפכה האסלאמית, מהווה רקע לסיפור חייה של רחל, בין איראן לישראל, בין ייאוש לתקווה, בין אושר לעצב ואסון אחד שהעיב על כל המשפחה.

אביה של רחל – ידידיה היה הצעיר מששת הילדים. הוא נישא לג'והר שהייתה בת יחידה בין חמישה בנים. ידידיה וג'והר הביאו לעולם שבעה ילדים: חמישה בנים ושתי בנות. רחל הייתה השישית.

רחל הכירה את בעלה יעקב במהלך עבודתה בבית החולים, כשיעקב הגיע לניתוח הפציינט. הם נישאו ב-4.4.1979 בצילה של המהפכה האסלאמית. יעקב עבד כטכנאי בתעשייה האווירית, והם התגוררו בבית רחב מידות של אלמנה שהצטרפה לילדיה בארצות-הברית. בנה הבכור קמרן נולד באפריל 1980 ובנה השני קווין נולד בספטמבר 1982.

מאז 1978 החיים בטהרן הורעו. העמידה בתורים להשגת מזון בסיסי הלכו והתארכו והמוצרים החיוניים חולקו במשורה.

נקודת המפנה הייתה כאשר בנה קמרן אמר לאמו: "את יודעת אימא, האייתוללה חומיני הוא משה רבנו". (עמוד 62)

רחל השיגה דרכון בדרך לא דרך. עלתה לארץ דרך תורכיה עם שני בניה, והתמקמה בפתח תקוה. לאחר מספר חודשים, בערב יום כיפור הצטרף אליהם יעקב. הארוחה המשפחתית המשותפת הראשונה בארץ- הארוחה המפסקת של יום כיפור.

חלקו השני של הספר מתרכז, בחיי המשפחה לאחר נפילתו של קווין באינתיפאדה השנייה, ומלחמתה הבלתי נלאית של רחל בתחנות השונות, כדי להוליד צאצא מבנה שנפל.

הכתיבה של רחל מרגשת, מרתקת, ומוכיחה עד כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת. רחל לא היססה להתעמת עם אף אחד, ויצאה למאבק משפטי ארוך והגיעה להישג תקדימי. היא עשתה מסע ארוך ומפרך, ונחישותה מסתיים בלידתה של נכדתה – אושר, בתו של קווין ואירית- שהתנדבה להיות שותפתה לדרך ולמימוש החלום.

זהו ספר ביוגרפי טראגי הכולל מאבקים בפקידי דת מוסלמים, קצינים בצה"ל ושופטים. סיפורה שימש בסיס לסרט דוקומנטרי. הסרט שודר בערוץ 10 בשם "משהו ממני".

לכל המתעניינים להלן קישורים:

קישור לכתבה וראיון שפורסם ב-ynet ב-19.3.2020

https://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5697532,00.html

קישור אלתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל

https://www.izkor.gov.il/%D7%9B%D7%94%D7%9F%20%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%95%D7%9F/en_8c2e8aee2e55e255aa9fb185679204f9

ואי אפשר לסיים את הסקירה הזו ללא קישור לשיר "משהו ממני" של הראל סקעת. תקשיבו למילים.

https://www.youtube.com/watch?v=drCmREK_aYo

בשורה התחתונה: מלחמה של אימא לביאה שצעדה כנגד כל הסיכויים לרבות גורלה, ומעוררת פולמוס ציבורי של מוות וחיים.

ממליצה בחום. קריאה נעימה והרבה בריאות.

לי יניני
טפר-הוצאה לאור, פרוזה/ביוגרפיה מקור, 220 עמודים, שנת 2020”