שדות העיוורון היא יצירה צורבת, מטלטלת וחידתית, הלוקחת את הקורא למסע בנבכי הנפש של האדם באשר הוא, מתוך עיניים עיוורות, שרואות נכון יותר מכל הסובבים.
הכותב מפשיט ומלביש מחדש את המיתוס הרווח על עיוורון האהבה והקיום. הוויית העיוורון מופקעת מהגיבורים והופכת להיות גם נחלתם של הקוראים. גם הם מגששים באפלת המסתורין של הסוד המטיל צל כבד על חייה של הגיבורה, שארגז קורס הפך אותם על פיהם. החל מרגע זה היא נדרשת לגייס חושים אחרים שיפצו על עיוורונה.
הסיפור נמסר ברצף אינטואיטיבי שמחקה את השיח התודעתי של הדמויות, שמוחזקות כבנות ערובה בשבי העבר. שדה הראייה שלהן חסום, והן מיטלטלות בין שדות העיוורון לשדות הפיכחון, ובמסע זה נחשף הגיבור לסיפורה המצמרר של אהובתו.
העיוורון והראייה הם מרכז הכובד של היצירה. הם המבטאים את כוחו המוגבל של האדם מול מבחני החיים. האושר הוא זמני, ואילו האדם אחוז במטוטלת שנעה בין טירוף לשפיות.
כשנפקחות העיניים, נגלים כלי המשחק של מציאות אכזרית. השיטוט בשדה העיוורון הוא אשליה שמתנפצת כשחוקים מובנים מאליהם מובסים ובמקומם משתלט כאוס. הבנה זו היא היהלום המלוטש שבלב היצירה, ששועטת בדרכיה המפותלות לעבר גילוי אכזרי ומצמרר.
יוד בהרנבו הוא שם עט של הפסל הבינלאומי יוסי בראל.
לאחר קריירה ארוכת שנים כפסל בשיש, שיצר אנדרטאות (בהן אנדרטת הל"ה) ומספר לא קטן של פסלי חוצות בארץ וברחבי הגלובוס. עקב פגיעה בלתי הפיכה בעצב האולנרי בכף ידו המפסלת, חזר בראל למושא אהבתו, הכתיבה.
יוד מרבה לפרסם בפייסבוק את סיפוריו, את שיריו ואת פסליו. תודות לפלא שבקשר הווירטואלי בין הקורא והיוצר התחזקה בו התשוקה להתמסרות טוטאלית לשירה ולפרוזה.