איתן הוא מאבטח בדיזנגוף סנטר, סטודנט למתמטיקה ולמדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב, וצייר דיוקנאות במדרחוב נחלת בנימין, בימי שישי.
מישל עלתה לישראל מלִיוֹן שבצרפת. איתן צופה בה חולפת על פניו מדי יום ביומו, בדרכה למקום עבודתה ומצלמת רוליפלקס ישנה תלויה על צווארה. הוא מדמיין שהיא ישנה איתה.
השניים מהווים את ליבת הרומן הפוליפוני חדר חושך, הפורש בפנינו את חידת חייהם של צעירים החיים בתווך שבין עולם האמנות לחיי היומיום התובעניים והשגרתיים. במערכת היחסים הנרקמת ביניהם עולות תהיות על מהות האמנות ועל סיווגו של אדם כאמן בעיני אחרים ובעיני עצמו, על חירותו ועל הסודות המעצבים את מהותו.
יעל שכנאי, נשואה ואם לשניים, מתגוררת בגבעתיים. היא מו”לית הוצאת “רימונים” וסופרת, מקיימת מפגשים עם קוראים ועם תלמידי בתי ספר ועורכת כתבי יד. בין ספריה שראו אור: "פירורי קינמון" (רימונים, 2008), "אור נדלק במרפסת" (ספריית מעריב, 2012), "ילד רע" (כנרת זב”מ דביר, 2017).
"חדר חושך" הוא ספרה השביעי.
מן הביקורת:
היצריות המתפרצת מתוך חיי השגרה השלווים היא כוחה של היצירה הזאת, שהרי יצירה לשון יצר. (על “אור נדלק במרפסת”, ספריית מעריב | רן יגיל, “מעריב“)
שכנאי מכניסה אותנו הקוראים לעולמה של משפחה מפוררת, שפעם הייתה מאושרת וכעת נשענת על רסיסי זיכרונות. היא עושת זאת בחמלה וברגישות ומיטיבה לתאר אירועים בנליים ויומיומיים בצורה מרתקת. את הספר סיימתי ביומיים, אבל נראה שהמחשבות עליו לא יעזבו אותי באותה מהירות. (על “ילד רע”, כינרת זב”מ דביר | מאירה ברנע גולדברג, “מקור ראשון”)